ביקורת ספרותית על פרויקט רוזי - דון טילמן #1 מאת גרהם סימסיון
ספר לא משהו

---

אני קצת מצטערת שלא טסתי השנה לחו"ל, כי אני חושבת שממש הייתי נהנית מהספר הזה בטיסה.
אבל רצה הגורל וקראתי אותו בבית, כשכל הפגמים שלו חשופים לעיניי ולא מוסווים על ידי רחפנות אופיינית לטיסות.
אולי חוסר ההתלהבות שלי מהספר נובע מטעם ספרותי שמיוחד לי (כי משום מה הציון הממוצע שלו באתר עומד על ארבעה כוכבים): יכול להיות שקשה לי לאהוב ספר שהדובר שלו הוא בעל תסמונת אספרגר. כשהדובר הוא בעל תסמונת אספרגר, אין ניסוחים וירטואוזיים, אין תיאורים קולחים שנשפכים על הדף. ובאופן אישי, קשה לי לקרוא ספר שכתוב בשפה כל כך לקונית. הטקסט לא יפה בעיניי, אין משפטים שהתעכבתי עליהם פעם נוספת. זה הרגיש יותר כמו לקרוא תסריט.
ו, איזה קטע, בעמוד התודות כתוב שהספר התחיל כתסריט שפותח בעת לימודי תסריטאות!
(הרגשתי שזה תסריטי מדי לפני שגיליתי את זה!)
מסקנה: תמיד לסמוך על תחושת הבטן שלי.

אולי לא מדובר בספר עד כדי כך גרוע שאני מעדיפה שיתפקד כתחתית לצלחת מאשר כחומר קריאה, אבל הוא קליל בצורה בלתי נסבלת, הוא לא מעורר מחשבה, וזה מעצבן, כי טריגר האספרגר מתעתע בקורא התמים בחנות הספרים, שיוצא מנקודת הנחה שספר בו הגיבור הוא בעל תסמונת אספרגר לא יכול להיות קומדיה רומנטית (כי בגדול אין בתסמונת שום דבר קומי או רומנטי? אני מניחה שהלוקים בה סבלו לא מעט בחייהם, ובספר אין שום זכר לסבל הזה. והגיבור לא מנותק מהמציאות עד כדי כך שהוא יוכל לחיות בבועה בלתי חדירה).


הספר לא אמין בעליל - לאנשים עם תסמונת אספרגר יש נטייה לדבר הרבה על נושא שמעניין אותם. ממש הרבה. כל כך הרבה עד שלפעמים נדמה שהפתרון היחיד הוא ניתוח להסרת אוזניים (וכן, אני מדברת מניסיון). בספר היו בעיקר דיבורים כלליים - אזכורים כלליים על גנטיקה ואייקידו. ואני שואלת: באמת? באמת נראה לכם שאספי היה מסתפק בכמה מילים על תחום שהוא כל עולמו? אבל היי, איזה קטע, אם ניכנס לפרטים הקטנים והמשמימים להדיוט המצוי, הקוראים פשוט ייסגרו את הספר, לא ימליצו עליו לחבריהם והוא לא יהיה רב מכר. באסה.

וכל האנשים כאן שמוקסמים מהדמות - אני מתערבת על זה שרובם במציאות היו מתרחקים מאדם כזה. זה נורא נחמד לחבב אנשים כאלה על הנייר, אבל העובדה היא שבמציאות הם בדרך כלל מאוד בודדים.

ציטוט מעמוד התודות:
""פרוייקט רוזי" נכתב במהירות."
זה מסביר הרבה.

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על פרויקט רוזי - דון טילמן #1