אני כל כך כל כך מזדהה איתך, את פשוט ניסחת בשבילי את התחושה הזאת במילים. אמנם לא קראתי את הספר, רק ראיתי את הסרט, זה היה לפני כמה שנים-הייתי בת פחות משתים עשרה, צעירה מכדי לשים לב לצרימה הזאת. אז, רק יצאתי רק עם התחושה הקשה, הזעזוע, הקלואוז אפ הזה בסוף על הדלת של תא הגז ומסביבו תלויים מדי האסירים (במשך כמה ימים אחר כך עוד פחדתי להתקלח ועשיתי הכול כדי לסיים כמה שיותר מהר...), זה מה שהלך איתי. אבל לפני שנה בערך נזכרתי בסיפור הזה שוב, וחשבתי על זה לרגע- ואז עלה בי זעם נורא על היוצרים שלו, שלא מצאו על מה לשים את הדגש בכל הגיהנום הזה מלבד מעל כזאת טרגדיה נוגעת ללב. האם מצופה ממני להתעלם מכל בני עמי שנהרגו באכזריות חייתית ובכוונה תחילה ע"י תוכנית זדונית ולקונן על אחד שלא היה אמור להיות שם והצטרף אליהם בטעות אנוש...?

סיפורים דימיוניים על השואה זה ז'אנר שאין סיכוי שאתקרב אליו.

תודה פפריקה.

ביקורת מצוינת וחדה. האתר גם לא מאפשר לסמן כמה אהבתי אותה, וחבל.

א. הספר אמנם מיועד לילדים ואני כלל לא בעד שילדים יקראו תיאורי זוועה. אבל אין צורך גם לספר להם דברים לא מדוייקים ולצייר להם תמונת עולם שגויה.
אפשר לספר רק מעט ממה שהיה, אפשר לא לדבר בכלל על מחנות השמדה לפני גיל מסויים. להציג מצג שוא, כביכול מחנה השמדה יכול להיראות למישהו בטעות כמו משחק מהנה שהוא היה רוצה לקחת בו חלק - זה עיוות.
ב. גם ילד בן תשע שהיה מביט מהצד באושויץ (ובספר מדובר על אושויץ, שברונו קורא לו משהו כמו "עוד שביל"), בהנחה שזה בכלל היה אפשרי עם השמירה ההדוקה שהיתה על אושוויץ, לא היה טועה כך. גם זה שהוא היה יכול להתקרב, לתת אוכל, להיכנס לשם בכזו קלילות - למחנה שידוע במיעוט האנשים שהצליחו לברוח ממנו, זה חוסר דיוק בעל משמעות. אין צורך להטעות ילדים בגלל שהאמת קשה.
ג. נו, ולכן? לכן לגיטימי לייצר מצג שוא?
ד. באמת מצער מאוד שגרמנים חפים מפשע נהרגו במלחמת העולם השניה. בפרט ילדים, שזה תמיד כואב. בתמונה הגדולה - זו אינה הטרגדיה הגדולה בהא הידיעה של מלחמת העולם השניה, חד וחלק.
כמובן שההערה האחרונה שלי היתה אירונית. (האנשים שאת מתייחסת אליהם לא נהרגו בטעות כמו ברונו אלא בכוונת מכוון וברשעות).

אני ממש לא מסכימה עם הביקורת הזו.
ראשית כל, הספר הזה מיועד ראישת לילדים. האם הם אמורים לקרוא ספרים שמלאים בתיאורים מזעזעים על מה שבאמת קרה שם (ואצל ילדים זה עלול להוביל לכל מיני סיוטים ומחשבות).
שנית, הדמות בספר היא רק ילד בן תשע. בתקופת הילדות, אנשים (רובם) לא באמת מבינים מה קורה בעולם ולא מתעניינים בזה.
שלישית, הוא מת עם חברו היהודי, שמואל. וכל הפואנטה בכך שאין באמת הבדל בין גרמנים (שנקראו 'ארים' באותה התקופה) ליהודים, שכולנו בני אדם.
רביעית, מצטערת לאכזב אותך, אבל היו גם גרמנים חפים מפשע שמתו במלחמה (בין אם זה אנשים שהתנגדו להיטלר, אנשים שלא התאימו לתפיסת העולם שלו- כמו הומוסקסואלים או נכים, וגם אנשים רגילים להחריד שנרצחו בשם האידיאולוגיה הרצחנית של הנאציזם).

ועל זה נאמר: אוי א-ברוך. תודה על האזהרה.