ביקורת ספרותית על הנער בפיג'מת הפסים מאת ג'ון בוין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 ביולי, 2024
ע"י בר


הספרים עדיין בארגזים ולי אין את כוחות הנפש להתחיל לפשפש ולבחור בקפידה. אימצתי לי את המודל של שליפה באקראי וכמו שאומרים, מה שיוצא אני מרוצה.

אני עוצמת עיניים ומקווה מאוד שייצא ספר שיקלע לטעמי, שלא אצטרך להתחיל להסתבך יותר מידי בחיפושים ואז המחשבות צצות ואיזה ספר ולמה דווקא עכשיו ואז אני מתחילה להתמהמה בבחירה (גם ככה אני אדם שלא קל לו לקבל החלטות) בבקשה שהגורל יחליט טוב בשבילי!

ברונו, ילד החי בברלין עם הוריו ואחותו, נאלץ לעבור לפולין לאחר שאביו קיבל קידום בעבודה. משפחתו עוברת לגור מטרים ספורים ממחנה ההשמדה אושוויץ. המקום החדש מנוכר, זר ומפחיד. מבעד החלון יכול ברונו לראות אנשים רזים ושפופים עובדים וראשם באדמה. האם זהו הכפר שעליו למד בבית הספר? אין הדבר הגיוני מכיוון שאין אדמה, אין חיות ואין עצים. ברונו יוצא למסע עצמי כדי להפיג את השעמום והשאלות האופפות אותו ולנסות להתמודד עם הפרידה הכואבת מחבריו הטובים הנשארו בברלין. מלבד סיפורו המרכזי של ברונו, ישנם תתי סיפורים של דמויות כמו משרתי הבית הממלאים אחר פקודות באפלה, סבתו של ברונו המגנה בכל תוקף את קידומו של האב בעבודה ואת מעשיו, האחות שמנסה להתקרב לקצין צעיר שנמצא תחת סמכותו של אביה וכמובן, שמואל, חברו הטוב של ברונו שנמצא מעבר לגדר. כולם כמו רוקמים סביבו עולם מלא בסתירות ומסתורין.

הסיפור הזכיר לי מאוד את הסרט "אזור העניין". סרט חזק ועוצמתי שמתאר את חיי היום-יום של משפחתו של מנהל מחנה ההשמדה אושוויץ. הדיסוננס העצום בין המוות והאימה המתרחשים לנגד עיניהם של משפחה החיה חיים פסטורליים ומושלמים בעיוורון מוחלט.

הצלחתי לחוש את עוצמתו של הספר מחלחל בין עצמותיי. הסוף הכה בי לתוך הפנים במהירות של מאה קמ"ש. לא ציפיתי למסע שאליו נלקחתי. הספר נקרא מיד ובנשימה עצורה. דמותו של ברונו שותלת זרעי תמימות בקורא, שכמו מבין את הסיטואציה אך היא מעט מעורפלת ומטושטשת כך שלבסוף התמימות מתנפצת ללא כל הכנה מוקדמת.

ספר שנוגע ברגישות עמוקה ביותר בפצע שתמיד ובייחוד עכשיו עודו מדמם. ההוכחה לכך שלא צריך תיאורים גרפיים או מזעזעים כדי להנגיש סיפור כואב מנשוא.

הדף האחרון של הספר נרטב מדמעותיי שקראו את המילים הבאות:

"כל זה כמובן קרה לפני זמן רב ושום דבר דומה לזה לעולם לא יוכל לקרות שוב. לא בימינו ובדורנו".
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנה ו-2 חודשים)
תודה, ספר מופלא בר וכן עושה עור ברווז.
רץ (לפני שנה ו-2 חודשים)
בר - ממש מרגש וכואב לאופן שהנבואה שבקשנו לעצמנו אף פעם: ... פשוט התנפצה ובמקומה הופיע התהום המקראית המרחפת מעל הכל..
בר (לפני שנה ו-2 חודשים)
פאלפ- תודה רבה לך! בקשר ליוזמה בצומת ספרים, האמת שלא בדיוק הבנתי איך הולך הקונספט אבל נשמע לי כמו משהו מעניין שיש מצב שהייתי זורמת איתו.

אנוק- תודה רבה. כן, הקטע עם השיט בנהר והאפר מופיע גם בסרט "איזור העניין". לא ייאומן ובלתי נתפס.
אנוק (לפני שנה ו-2 חודשים)
מסכימה. הספר הוא מסע עוצמתי. הסרט גם. ובסיור באושוויץ נוכחים בעוצמה עד כמה ביתו של מנהל אושוויץ שבו היה גר עם ילדיו, שנמצא בתוך גינה פאסטורלית על שפת הנחל, בו הם שטו לעת ערב בסירה, היה כל כך בתוך העניין, הנחל אליו שפכו בשעות בוקר אפר השריפה.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-2 חודשים)
סקירה יפה, בר. שלשום נתקלתי ביוזמה חדשה ב"צומת ספרים": בלייני דייט עם ספר... זה סיקרן אותי, אז לקחתי אחד. גיליתי שזה לא בלי נדר דייט לגמרי- מגלים לך שמדובר (בספר שלקחתי ראשון) ב"ארוטיקה הכוללת סאדו -מאזו" או "דרמה משפחתית" וכן הלאה.
אפרתי (לפני שנה ו-2 חודשים)
בשמחה, בר, אני אוהבת להמליץ הרבה יותר מאשר לתת ביקורת שלילית.
בר (לפני שנה ו-2 חודשים)
ראובן, אפרתי ולי- תודה רבה, אראה את הסרט ומקווה שלא אתאכזב.
אגב אפרתי, ראיתי את הסרט שהמלצת לי עליו "החליפה" ונהניתי מאוד, אז תודה רבה על ההמלצה!
לי יניני (לפני שנה ו-2 חודשים)
הסרט מצוין
אפרתי (לפני שנה ו-2 חודשים)
הסרט מצוין, למעט העובדה שהשחקנים היהודים והניצבים לא מספיק רזים וזה פוגע באמינות.
ראובן (לפני שנה ו-2 חודשים)
הסרט קשה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ