ביקורת ספרותית על הנער בפיג'מת הפסים מאת ג'ון בוין
ספר מעולה

---

אביו של ברונו הוא קצין אס.אס. נאצי המקודם לתפקיד
מפקד מחנה עבודה והשמדה, לשם עוברים הוא ובני
משפחתו.
הם מתכוונים לחיות חיים נורמליים ככל משפחה.
אך את האמת אף אחד מהם לא יודע לא אשתו, לא
שני ילדיו. הבית בו גרים משמש גם כמפקדת המחנה.
בבית חי גם העוזר של מפקד המחנה קצין צעיר
שבמהותו גלום הנאצי הקלאסי הרומס והאכזר
וגם אסיר יהודי שהיה בעברו רופא והיום כאסיר
כעובד כפיה במחנה משמש כשרת עושה כל עבודה.
אך את המציאות בה הם חיים אי אפשר להסתיר לנצח
אט אט המציאות טופחת בפניהם.
ברונו נער סקרן וחקרן ומתקשה להשאר בתחומי הבית
ודווקא נמשך למקומות בהם אוסרים עליו להיות.
מחלונו ראה את עובדי הכפייה הלובשים פז'מות פסים
אומרים לו שזוהי חווה ואנשים אלו הם איכרים.
אבל את החלון חסמו.
אימו של ברונו מריחה את ריח העשן המיתמר מארובות
המחנה, ותשובתו של קצין האס.אס מערערת את עולמה,
היא מבינה לאיזו מציאות זוועתית נקלעה עוברת
התמוטטות עצבים שלאחריה איבדה את שמחת החיים
ואינה מוכנה להשאר שם עם 2 ילדיה, זה גם מעלה בה
תהיות לגבי האיש לו נישאה איך יכול לקבל
תפקיד כה אכזר.
מאחורי הבית יש מחסן מלא צמיגים וכשברונו רוצה
להכין נדנדה מאחד הצמיגים הקצין הגרמני הצעיר נובח
פקודה לעבר האסיר היהודי המבוגר שרץ וסוחב את הגלגל
לנדנדה. ברונו נופל מהנדנדה ונפצע והאסיר היהודי שעושה
את כל העבודת השחורות בבית מניקוי השרותים קילוף
תפוחי אדמה הגשה לשולחן או כל עבודה שתוטל עליו נושא אותו בידיו למטבח חובש
את פצעו ומרגיע חששו של ברונו המפקפק ביכולתו ואומר
לו שהוא היה רופא
והילד מתפלא ושואל למה הרופא בוחר
לקלף תפוחי אדמה ואינו עוסק במקצועו אינו מבין שהוא
אסיר ואין לו ברירה הוא אינו מבין מדוע הקצין
עוזרו של האב שישב איתם אל השולחן מכה קשות את היהודי
שמעייפות רעדו ידיו כשהגיש את היין לשולחן,וטיפה נשפכה
ממנו על מפת השולחן.
במקום ללמוד בבית ספר מגיע אליהם מורה המלמדם את
דוקטרינת המשטר ההיטלראי מלמדם שיהודים אינם
נחמדים והם אנשים רעים שצריך לטפל בהם. וברונו
לא מבין בעיני ילד שלו לא רואה שוני בינו לבינם.
ברונו נער עירני וחקרן,
ובאחד מטיוליו נתקל בשמוליק נער מהמחנה שישב מאחורי גדר
טרוט עינים חיוור ועייף,והם מתיידדים ולעיתים מגניב לו
אוכל, ופעם כשנפל לו הסנדוויץ הגדול שהגניב עבורו ושמוליק
חיכה לו בכליון נפש אין לתאר את אכזבת הנער שהרעב
מכרסם בו ולא מקבל את הסנדוויץ להשכיח רעבונו הגדול, וברונו עם כל הרצון לעזור אינו מבין את
עוצמתו של אותו רעב ואיזו הצלה עבור שמוליק אותו סנדוויץ
שנמנע מפיו.
הוא נחשף לסרט תעמולה שבו מוצגים החיים במחנה ההשמדה
כתענוג אחד גדול ואינו מבין את הסתירה בין הסרט
לבין מה ששמואל מספר לו.
יום אחד ראה את שמוליק בבית כי הביאו אותו לנגב את
כוסות היין בגלל אצבעותיו הקטנות וברונו נותן לו
עוגייה מהעוגיות שעל השולחן. הקצין הנאצי ראה את
שמוליק אוכל מהעוגיה והאשימו
בגניבה ומכה אותו מכות רצח ומחזירו למחנה.
לברונו זולגות דמעות אך מפחד להודות שהוא נתן
לשמוליק את העוגיה.
ימים רבים חיפש את שמוליק מאחורי גדר המחנה ולא מצאו עד שיום אחד ראהו
עם פנס בעינו נראה שחוח יותר וחלוש יותר.
סקרנותו של ברונו לראות איך החיים במחנה
מניבה תוכנית ששמוליק יבריח עבורו פיז'מת פסים
ילבשה ויכנס דרך הגדר למחנה.
היתה זו החלטה הרת גורל כי ביום בו נכנס ברונו
למחנה, היה יום בו שלחו יהודים לתאי הגזים,
ובתוך הקבוצה גם שמוליק וברונו הקטנים בין כל
המבוגרים המקיפים אותם נותנים יד איש לרעהו,
ואינם מודעים שהם הולכים למקום ממנו לא חוזרים.
הדלתות נסגרות מאחוריהם והגז מוזרם.
יום מותו היה היום בו הוא אחותו ואימו היו
צריכים לעזוב את המחנה.
יש בגורלו מן צדק פואטי, אביו של ברונו מפקד המחנה
ועכשיו בנו הוא קרבן כאחד היהודים שחובה להשמידם,
אני תוהה עם אביו של ברונו לאחר מכן נתן את הדעת
לגבי מוסריותה של החובה שהוטלה עליו.
אהבתי מאד את סיפור הידידות בין שני הנערים שמגיעים
לאותו מקום משני קצוות שונים, ביניהם אין גבולות,
אין הבדל בין יהודי לגרמני, רק חברות אנושית.
לא כולם בחברה הגרמנית חשבו שדרכו של היטלר צודקת,
אך אסור היה לקולם להישמע, היה עליהם להחריש.
גם לא כל אלו שעסקו במלאכת ההשמדה היו אכזריים
מיסודם וסדיסטיים, הם חונכו מילדותם ועברו שטיפות
מח במשך דור עד שהגיעו לרגע שהיו מוכנים לעסוק
במלאכת ההרג הנוראה הזו בלי לשאול, ובמחשבה שאין
ברירה אחרת.

» ביקורות נוספות של panyola
» ביקורות נוספות על הנער בפיג'מת הפסים