ביקורת ספרותית על הכותלי מאת נל זינק
ספר בסדר

---

זה ספר שנורא מעניין לכתוב עליו, כי הוא מאוד לא בינוני אבל בכל זאת, אי אפשר להכריז עליו בפה מלא כספר טוב.
זה ספר שלפעמים את עוקבת אחריו כמו זיקוק שמקפץ לך מול העיניים, לפעמים את קוראת אותו בחוסר סבלנות קל וברגעים מסוימים את מצליחה להרגיש הלימה כי פתאום הוא אומר משהו נכון בדיוק ברגע שלא ציפית.
כבר בשלב מוקדם אמרתי לעצמי: זאת סאטירה. מתי אמרתי את זה? כשלדמויות היו רגשות לא מותאמים לסיטואציה. כשהן עצמן מתייחסות לדרמה של חייהן בשעשוע.
סטיבן וטיפאני מודעים לכל רומן וזיון באקס-טריטוריה של הנישואין שלהם וההתייחסות שלהם לזה קלילה לחלוטין. חיי נישואין יכולים לעבוד, אומרת לנו נל זינק, אם לא לוקחים אותם ברצינות יתרה.
בכל אופן, זה גם עקב האכילס של הרומן: אין לו גרעין רגשי, אתה לא בוכה וכועס עם הדמויות. גם כשהן נהנות, זאת מרגישה כמו הנאה מסוכרייה, משהו שלא מחלחל אל הנפש. 
דבר נוסף שהתחיל לעייף הוא המסעיות של הדמויות - סטיבן וטיפאני מטלטלים ממקום למקום, ממדינה למדינה, מנוף לנוף. אני יכולה להבין את זה גם כמשהו תמטי: הכל מסביב זז ומשתנה כל הזמן אבל היחסים ביניהם תמיד נשארים אותו דבר. אבל יש משהו בתזזיתיות הזאת שהרגיש לי כמו תנועה לשם תנועה; הסופרת רוצה להעיף את העלילה לכל מקום, להפוך אותה לתוססת ומסחיפה וככה לתת לנו תחושה של רוחב-יריעה ובשר באופן שלא בטוח שנובע מהסיפור עצמו.
אבל לפעמים נטמעתי לחלוטין בעולם המשעשע-מדכדך (משכשך?) של טיפאני. והיו משפטים מושלמים שרציתי לגזור לשמור ולזכור. אז זה לא שאני מצטערת שקראתי את הספר הזה.

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על הכותלי