ביקורת ספרותית על מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית # מאת גיל חובב
ספר מעולה

---

"אליעזר בן יהודה
יהודי מבדח.."

שר מתי כספי אי אז בימים שבהם היתה לו רעמה מכובדת. עברו כמה שנים טובות מאז, ועכשיו הנין של אליעזר מבדח אותנו. ואין מה לומר, יפה כוח הבן מכוח האב.


"איתמר - אכן היה לגבר,
קומת תמר ויפי צורה וסבר,
והלשון בפיו היתה שפת עבר..."

תמיד תהיתי מה נסגר עם איתמר. למה הבנאדם ננעל על לאה ולא ירד ממנה. שלוש שנים להתחנן, לנהל רומן שכל ירושלים עוקבת אחריו בנשימה עצורה, לאיים בהתאבדות – בשביל מה לך כל הבלגן הזה? בשביל יופי שייעלם עם השנים? (ואם תסלחו לי, לטעמי היא לא היתה כ ז א ת מהממת.)
אבל עכשיו אני מבינה אותו. מי יכול להכיר את מומה ולא להשתגע עליה. היא האישה הכי מגניבה שאי פעם הכרתי - בירושלים, בקושטא וביקום כולו.

"מומה היתה גוררת שולחן, מניחה עליו כיסא ואומרת לי: "אחוז חזק פן אפול ואמות." (זה מביא מזל רע למות בראש השנה)."

"כן, אני הייתי אצל מלך צרפת. אולי לא היה מלך באותו זמן, אבל היה ממשפחה טובה מאד."

"פעמים רבות חשבתי שאחניק את בנסיון."

"דרור, אל תשקי את ילדיך בקפה פן יצאו שחורים כמו בעלך."

"מוסוליני? התחלחלתי. "מוסוליני היה חבר של היטלר!"
"אבל קודם היה חבר של בנסיון."

- - - - - - - - - - - - - -

גם מאד חביבה בעיני העובדה שהנין של אליעזר בן יהודה הוא וירטואוז של מילים. אולי הוא וירטואוז גם של בישולים. לא יודעת, לא טעמתי. אבל הכתיבה שלו משובבת נפש, הורסת מצחוק ושובת לב. כמו מומה, בערך.

"את לאתי אהבתי למרות רצונה
מי יתן יכולתי לסור למעונה..."

(כאן יש לי מנהג מגונה לעבור בטעות לפזמון של "אני אוהב אותך לאה" של צביקה פיק.
אל תשפטו אותי. תודו שהמילים דומות. גם הלחנים לא כל כך רחוקים.)

- - - - - - - - - - - - - -

טוב. נרד מאהבת איתמר ונעבור לפרסומות.
תקשיבו, כל הקטע הזה, של המתכונים – זה רק תירוץ. גיל בסך הכל רצה לספר לדורות האחרונים על – איך הוא קורא לזה? "להקת המטורפים הזאת."
והם אכן מטורפים. חבורה של פריקים הזויים שקשה להאמין שכל הסרטים האלו באמת קרו.

"ואילו רינה שכבה במיטתם של הוריי, התכסה להנאתה בשמיכות והמשיכה לשאוג: "משהההה! משהההה! הוא ימות!"

"נו, משה." היא שאלה. "איך הביצה הקשה?"
"נהדרת." הוא השיב. "זאת את הטלת אותה?"

"סבתא שלי היתה אישה כהה, קצת נמוכה, כבת שישים (היא תמיד היתה כבת שישים, מיום לידתי עד יום מותה)"

- - - - - - - - - - - - - -

"הראשון שנכנס הביתה היה בוני. חיוור כרוח רפאים בריטית, נוגה כשיר עם פרסי."

אתם יודעים, יש אנשים שבצורה שבה הם כותבים אפשר להרגיש את המקצוע הנוסף שלהם. יש כאלה שאפשר להרגיש בכתיבה שלהם שהם יודעים לצייר. כשאני קוראת את מישי אני שומעת שהיא מוסיקאית. בכתיבה של גיל חובב אפשר להריח שהוא מבשל. המילים שלו... ללקק את האצבעות.

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית #