ביקורת ספרותית על אנשים עלובים מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

מבין רומני-הענק עבי-הכרס פרי עטו של דוסטויבסקי שעמדו זקופים על המדף, הציצה לה בענווה, כמו פרח קטן לבן בהיר וצעיר בסבך ענפים עבים וקשים, כריכה חדשה ומבריקה, לא-עבה מעוטרת מגפיים בלויים פרומי שרוכים. היא כריכתו מלאת היופי של הרומן מלא היופי גם-הוא הזה, רומנו הראשון של הענק הרוסי האהוב עליי עד מאוד. אנשים עלובים.
את הרומן פתחתי ובתוכו שקעתי מיד כשנגלה אליי מצדו האחורי של מדף הספרים עשוי העץ שלי, רומן חלופת המכתבים בין "'זקן' (בן פחות מ-47), מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, לוָרֶנקה, נערה יתומה וענייה בת 17 ומשהו, קרובת משפחה רחוקה שלו, שנמלטה בעור שיניה מגורל של ניצול מיני."
כשדוסטויבסקי מבטיח עלובי חיים, הוא יודע לקיים. מקאר דבושקין, הזקן הבלתי נשכח בן ה47, פקיד העתקת מכתבים, שלהט ימיו ולילותיו הוא כתיבת מכתבים ספוגי אהבה וחמלה, רגישות ורחמים אל הנערה השכנה ורנקה, היא היתומה והענייה בת ה17. "רואה את חלונה מחלון החדרון-מטבח שבו הוא מתגורר, אך רוב הזמן הוא מסתפק בשליחת מכתבים ואינו חוצה את החצר בין חדרו לחדרה."
היחסים ביניהם, כאמור על התפר בין אפלטונים לרומנטים לאבהים, הולכים ומתקדמים, מעמוד לעמוד ממכתב למכתב, לנוגעים ומרגשים יותר ויותר, בעליבות ייעודם, בעליבות חייהם של המתכתבים ובעליבות האהבה הלא-סטנדרטית שמתקיימת בין השניים.
כמה חמלה יש במקאר העלוב הזה, איזו נפש אוהבת ומכמירה יש בו, ואיזו כתיבה נהדרת של דוסטויבסקי שמבטאת את כל אלה בכזה יופי רב שממלא את הלב.
הכתיבה של דוסטויבסקי הצעיר נפלאה. כתיבתו כמבוגר היא כבירה. זהו הרומן הראשון שלו, הרומן אותו כתב בשנות העשרים המוקדמות שלו, בחור צעיר מלא להט, תשוקה וכישרון. ההתכתבות המבריקה עם האדרת של גוגול הנערץ על פיודור הצעיר, היא נקודה מעניינת וחשובה ברומן הזה ובעתיד של הסופר.
לסיכום אומר שכל חסיד של דוסטויבסקי חייב לעצמו את ההיכרות עם גרסתו הצעירה ועם היצירה הזו שהיא כמנת רגש מפעימה.

» ביקורות נוספות של Schuster
» ביקורות נוספות על אנשים עלובים