ביקורת ספרותית על אנשים עלובים מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר טוב

---

"אנשים עלובים" הוא סיפורם הנוגע ללב של שני קרובי משפחה רחוקים, האחד מקאר דבושקין בן 47 העובד למחייתו כפקיד מעתיק מכתבים, לבין ורנקה נערה בת 17 שהתייתמה מאביה וחייה עם אימה. במרביתו של הספר שופכים השניים את ליבם ואת קשהיים במכתבים, ואף עוזרים אחד לשני. במהלך התכתבותם ורנקה, אף שולחת את אחת המחברות שלה, שבה כתבה על חייה כילדה ואת הכרותה עם בחור צעיר חובב ספרים. תאור הדברים הנמשכים על מספר עמודים, הוא מהיפים והמרגשים בספר. (דבר, שאף גרם גם לי להזיל דמעה) עם הזמן על אף קרבתם המשפחתית, מתפתחת לה אהבה, יותר אפלטונית, מאשר ממשית, אך זה אינו מוריד כהוא זה מעוצמתו ויופיו של הקשר.

אנקדוטה מעניינת נידונה באחרית הדבר. יש המשווים את דבושקין של דוסטוייבסקי עם עם אקאקי של גוגול מסיפורו 'האדרת' שנכתב ארבע שנים קודם לכן, ואכן יש ביניהם לא מעט קווי דימיון, שניהם פקידים מעתיקי מכתבים, לשניהם אדרת ומגפיים שמעסיקים אותם, אך בעוד את אקאקי מעניינת רק האדרת והיא לב ליבו של הסיפור, הרי שאצל דבושקין, ורנקה נמצאת בראש מעיינו וליבו. ואם צריך לבחור, אני אהבתי יותר את 'אנשים עלובים', על אף ש'האדרת' של גוגול הוא סיפור מדהים בפני עצמו. אגב, ניתן למצוא אותו באוסף הסיפורים המצוין 'סיפורים פטרבורגיים'.

זה הרומן הראשון שפרסם דוסטוייבסקי והוא נחל הצלחה כבירה עם צאתו ב 1846, דבר שבפרספקטיבה של הזמן יכול כבר להעיד על הבאות...
הספר אומנם לא מפסגת יצירותיו, אך תמוה בעיניי שספר הביכורים שלו תורגם לראשונה לעברית רק ב 2009 ?

תגידו מה שתגידו, אבל אין כמו הספרות הרוסית הישנה והטובה.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על אנשים עלובים