“אזכור שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ לבדו מעורר עדיין עניין ואמוציות בלבו של כל אזרח משכיל בישראל. ליבוביץ היה מדען, פילוסוף והוגה דעות אשר הגותו חלשה על נושאים רבים ומגוונים. דעתו לרוב הייתה נחרצת ומלשונו החדה דבר לא נפקד. הוא קבל נגד מה שנתפס בעיניו כברוטליזציה של הציונות שהתבטאה בעוולות השליטה על עם אחר, הוא יצא נגד הרבנות הדתית שלדעתו היא בבחינת שפחה בידי המדינה ותוצר לוואי שלה. ניתן לסכם לדעתי את מפעלו ההגותי של ליבוביץ לא כנביא זעם או כמתריע בשער, כפי שרבים אחרים טועים לחשוב, אלא כלוחם בבערות. באחד מראיונותיו האחרונים, כשנשאל על ידי בילי מוסקונה-לרמן מה עוד מרגש אותו ענה ליבוביץ במהירות לא אופיינית: "טיפשותם של בני האדם". דבריו של ליבוביץ מעולם לא נפלו על אוזניים אטומות ויוכיח קובץ המכתבים המאלף הזה. מאות מכתבים שנשלחו אל הפרופ' מהמגוון הכי צבעוני שמדינת ישראל יכולה לספק: נשים, גברים, תלמידי תיכון, רבנים, חרדים, דתיים ציוניים, אתאיסטים, משפטנים, חילוניים, מסורתיים , ימניים קיצוניים ושמאלנים סהרוריים, אנשי חינוך, דת ומדע. לכולם ענה ליבוביץ בכובד ראש וברצינות גמורה דברים מנומקים שקשה מאוד - ולאחד כמוני שדעתו הפוליטית שונה בלשון המעטה מזו של ליבוביץ- להתווכח איתם. כשם שמגוון האנשים ששלחו לפרופ' ליבוביץ מכתבים היה רב, כך גם הנושאים אשר דובר בהם היו רבים ומגוונים עד מאוד: משאלות בנוגע למשנתו של הרמב"ם, דרך שאלות על קדושת מדינת ישראל ועד שאלה של תלמיד בכיתה י' שביקש לדעת מהי ההגדרה למושג "מולדת". משעשעת במיוחד תשובתו של ליבוביץ למכתב שנשלח על ידי אדם המצוין באות מ'. זהו אולי המכתב הכי פחות חשוב ורציני בקובץ המכתבים הזה אך הוא מסביר משהו על אופיו של ליבוביץ ומשנתו. הנה הוא כמעט במלואו (עמ' 515-514): מר ישעיהו ליבוביץ שלום! (18.5.93) ראשית אשאל לשלומך ולשלום משפחתך אעפ"י שאיני מכיר אותך. מאחר שהשפה העברית חשובה לי מאוד ברצוני לשאול את דעתך במס' מילים. למשל: המילים: כעסן, רגזן, עצבן, חרון, קצף, זעם, חמה. אעפ"י שבמילון העברי המרוכז כולן מילים נרדפות עדיין חושב שיש שוני בניהן. אודה לך מאוד אם תעשה את האבחנה הזו לגביי משום שלא מצאתי בשום מקום הבדל. מאחל כל טוב! מ' למ' שלום, (20.5.93) המילים שציינת מונחים נרדפים הם, והשימוש בהם בהקשרים שונים הוא עניין סגנונו של הדובר או הכותב. דומה לזה ההבחנה בין: כסיל, אויל, פתי, סכל, טיפש, שוטה. בברכה, י.ל מעטים הם האנשים, אם בכלל, אשר יעמדו במקום אליו הגיע ליבוביץ. כולי תקווה שלפחות ננסה.”

“אוסף משובח ויעיל של מגוון רחב ועשיר של מכתבים שנשלחו, ממגוון גילאים ואוכלוסיות, לפרופ' ליבוביץ' וממנו במרוצת השנים. קשה שלא להתפעל ולהשתאות אל מול נגישותו המופלאה של ליבוביץ' - שהוא בעיניי, לפחות מן בחינת העושר האינטלקטואלי, הדמות הגדולה ביותר בתולדות המדינה הזו - נשלחו אליו מאות ואלפים של צרורות מכתבים בידי ילדים וילדות, נערים ונערות, מבוגרים ומבוגרות, צעירים המתקרבים אל הדת, צעירים היוצאים מן הדת, חיילים וחיילות, הורים שכולים, אנשים עם דילמות מוסריות, אנשים במצוקה, אנשים ברווחה. מכל הפינות והחרכים הפזורים ברחבי הארץ. ואל כולם, ללא יוצא מן הכלל, ענה באריכות ובהרחבה. לא היה מכתב, לא היה דף, לא הייתה שאלה שנשלחה אליו ולא זכתה להתייחסות ראויה. בין אם מדובר בבחור שקיבל צו גיוס מילואים לשטחים וחוכך ומתייסר בשאלת הסירוב, ובין אם מדובר בשאלת תם של ילדה מכיתה ז' בעניין יחס תורה ומדע. זהו, אולי, המרכיב המרכזי בסוד קסמו של האיש המיוחד הזה. הנגישות הפנומנלית לכל, היא המעידה על צניעות פנימית רבה שראויה להערכה גדולה. יחד עם זאת, מגוון מכתבים באוסף הזה חוזרים על עצמם מספר פעמים, זאת משום שנשלחו אליו כמות גדולה של שאלות זהות שוב ושוב (דבר המבהיר שוב עד כמה סבלנותו הייתה מופלאה). הספר מסודר בתוכן העניינים על פי נושאים, לא על פי זמן כתיבת המכתב, מכאן שניתן לדלג ולנוע בין הנושאים. נקודה מעניינת נוספת שאני ממליץ לשים אליה לב בשעת הקריאה, היא התייחסות לתנודות בין אופן תשובותיו ודעותיו לאורך השנים. כדאי לשים לב להבדלים ביחסו ובפתיחות דעתו לנושאים מסוימים במכתבים משנת 50, כשהיה צעיר יותר, ובין מכתבים משנת 85, כשהיה מבוגר יותר. זהו מחזה מעניין ויפה בשוני המחשבתי שעבר אדם לאורך שנים. בימיי כנער, הספר הזה היווה מקור מועיל עבורי למענה על שאלות מסוימות שנקרו במוחי ללא מענה, ובמכתביו של ליבוביץ' מצאתי את שחיפשה דעתי.”

“אזכור שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ לבדו מעורר עדיין עניין ואמוציות בלבו של כל אזרח משכיל בישראל. ליבוביץ היה מדען, פילוסוף והוגה דעות אשר הגותו חלשה על נושאים רבים ומגוונים. דעתו לרוב הייתה נחרצת ומלשונו החדה דבר לא נפקד. הוא קבל נגד מה שנתפס בעיניו כברוטליזציה של הציונות שהתבטאה בעוולות השליטה על עם אחר, הוא יצא נגד הרבנות הדתית שלדעתו היא בבחינת שפחה בידי המדינה ותוצר לוואי שלה. ניתן לסכם לדעתי את מפעלו ההגותי של ליבוביץ לא כנביא זעם או כמתריע בשער, כפי שרבים אחרים טועים לחשוב, אלא כלוחם בבערות. באחד מראיונותיו האחרונים, כשנשאל על ידי בילי מוסקונה-לרמן מה עוד מרגש אותו ענה ליבוביץ במהירות לא אופיינית: "טיפשותם של בני האדם". דבריו של ליבוביץ מעולם לא נפלו על אוזניים אטומות ויוכיח קובץ המכתבים המאלף הזה. מאות מכתבים שנשלחו אל הפרופ' מהמגוון הכי צבעוני שמדינת ישראל יכולה לספק: נשים, גברים, תלמידי תיכון, רבנים, חרדים, דתיים ציוניים, אתאיסטים, משפטנים, חילוניים, מסורתיים , ימניים קיצוניים ושמאלנים סהרוריים, אנשי חינוך, דת ומדע. לכולם ענה ליבוביץ בכובד ראש וברצינות גמורה דברים מנומקים שקשה מאוד - ולאחד כמוני שדעתו הפוליטית שונה בלשון המעטה מזו של ליבוביץ- להתווכח איתם. כשם שמגוון האנשים ששלחו לפרופ' ליבוביץ מכתבים היה רב, כך גם הנושאים אשר דובר בהם היו רבים ומגוונים עד מאוד: משאלות בנוגע למשנתו של הרמב"ם, דרך שאלות על קדושת מדינת ישראל ועד שאלה של תלמיד בכיתה י' שביקש לדעת מהי ההגדרה למושג "מולדת". משעשעת במיוחד תשובתו של ליבוביץ למכתב שנשלח על ידי אדם המצוין באות מ'. זהו אולי המכתב הכי פחות חשוב ורציני בקובץ המכתבים הזה אך הוא מסביר משהו על אופיו של ליבוביץ ומשנתו. הנה הוא כמעט במלואו (עמ' 515-514): מר ישעיהו ליבוביץ שלום! (18.5.93) ראשית אשאל לשלומך ולשלום משפחתך אעפ"י שאיני מכיר אותך. מאחר שהשפה העברית חשובה לי מאוד ברצוני לשאול את דעתך במס' מילים. למשל: המילים: כעסן, רגזן, עצבן, חרון, קצף, זעם, חמה. אעפ"י שבמילון העברי המרוכז כולן מילים נרדפות עדיין חושב שיש שוני בניהן. אודה לך מאוד אם תעשה את האבחנה הזו לגביי משום שלא מצאתי בשום מקום הבדל. מאחל כל טוב! מ' למ' שלום, (20.5.93) המילים שציינת מונחים נרדפים הם, והשימוש בהם בהקשרים שונים הוא עניין סגנונו של הדובר או הכותב. דומה לזה ההבחנה בין: כסיל, אויל, פתי, סכל, טיפש, שוטה. בברכה, י.ל מעטים הם האנשים, אם בכלל, אשר יעמדו במקום אליו הגיע ליבוביץ. כולי תקווה שלפחות ננסה.”

“אוסף משובח ויעיל של מגוון רחב ועשיר של מכתבים שנשלחו, ממגוון גילאים ואוכלוסיות, לפרופ' ליבוביץ' וממנו במרוצת השנים. קשה שלא להתפעל ולהשתאות אל מול נגישותו המופלאה של ליבוביץ' - שהוא בעיניי, לפחות מן בחינת העושר האינטלקטואלי, הדמות הגדולה ביותר בתולדות המדינה הזו - נשלחו אליו מאות ואלפים של צרורות מכתבים בידי ילדים וילדות, נערים ונערות, מבוגרים ומבוגרות, צעירים המתקרבים אל הדת, צעירים היוצאים מן הדת, חיילים וחיילות, הורים שכולים, אנשים עם דילמות מוסריות, אנשים במצוקה, אנשים ברווחה. מכל הפינות והחרכים הפזורים ברחבי הארץ. ואל כולם, ללא יוצא מן הכלל, ענה באריכות ובהרחבה. לא היה מכתב, לא היה דף, לא הייתה שאלה שנשלחה אליו ולא זכתה להתייחסות ראויה. בין אם מדובר בבחור שקיבל צו גיוס מילואים לשטחים וחוכך ומתייסר בשאלת הסירוב, ובין אם מדובר בשאלת תם של ילדה מכיתה ז' בעניין יחס תורה ומדע. זהו, אולי, המרכיב המרכזי בסוד קסמו של האיש המיוחד הזה. הנגישות הפנומנלית לכל, היא המעידה על צניעות פנימית רבה שראויה להערכה גדולה. יחד עם זאת, מגוון מכתבים באוסף הזה חוזרים על עצמם מספר פעמים, זאת משום שנשלחו אליו כמות גדולה של שאלות זהות שוב ושוב (דבר המבהיר שוב עד כמה סבלנותו הייתה מופלאה). הספר מסודר בתוכן העניינים על פי נושאים, לא על פי זמן כתיבת המכתב, מכאן שניתן לדלג ולנוע בין הנושאים. נקודה מעניינת נוספת שאני ממליץ לשים אליה לב בשעת הקריאה, היא התייחסות לתנודות בין אופן תשובותיו ודעותיו לאורך השנים. כדאי לשים לב להבדלים ביחסו ובפתיחות דעתו לנושאים מסוימים במכתבים משנת 50, כשהיה צעיר יותר, ובין מכתבים משנת 85, כשהיה מבוגר יותר. זהו מחזה מעניין ויפה בשוני המחשבתי שעבר אדם לאורך שנים. בימיי כנער, הספר הזה היווה מקור מועיל עבורי למענה על שאלות מסוימות שנקרו במוחי ללא מענה, ובמכתביו של ליבוביץ' מצאתי את שחיפשה דעתי.”