המשפט, קפקא.
לא קל עבורי לגשת לכתוב באופן חד ושלם וגלוי ביקורת על רומן כמו המשפט.
לא קל מפני שמדובר ביצירה שפשטותה החיצונית המתעתעת מכילה בתוכה מורכבות כה רבה, טשטוש איום וערפל סמיך וכבד.
ערפל שמאפיר את השטח המקדם של אחד הנושאים הקודרים והלא-ברורים לתפישה ולעין שיש בנמצא, הוא תחום ה-אני. האני מול החברה, מול הביורקרטיה המעורפלת, הקרה המנוכרת והכוחנית. אפסיות האדם היחיד, העומד דומם ובודד מול הכוח העצום שמונח בידיהם הארוכות והרחבות של מנגנוני האכיפה והרשות והשלטון. הקושי הרב שקיים במאבק והמירוץ למציאת ה-אני, לעמידת ה-אני בתוך ערבוביית ההמון הזועם או הצוהל או המוחה או הרעב או הכועס. היכן כוחו של היחיד מונח וממוקם בסולם הדרגות מול הכוחות העצומים שבצדדים האלו. קפקא הוא המאסטר האמיתי, הגדול והבלתי-מעורער בערעור הנפש ובטלטול הרוח של היחיד הבודד, זה שנגזר עליו לעמוד באפסיותו חסרת האונים מול מנגנוני עוצמה אדירים וכבירים בכוחם ובאורך זרועותיהם.
המשפט טלטל אותי ועירבל אותי, הבהיל אותי ובעיקר ייאש אותי. אין כמו קפקא לייאש.
טלטלה אותי הכתיבה השקופה והצלולה והברורה של קפקא. כתיבה שמצטיינת בצלילות, שהשקיפות היא סימן ההיכר שלה, כתיבה שהאלמנטים האלו שבה מיושמים בכתיבת על הנושאים בעלי המורכבות הרבה ביותר שניתן להעלות על הדעת, הנושאים שהאפלה והאפור והעמימות והטשטוש הם המרכיב המזהה בם. ובכך גם יכולת הייאוש המיוחדת שבה.
יחד עם זאת, על אף הערצתי לקפקא ואל הרומן, אני עדיין מתייחס אליו כרומן לא-גמור. רומן שנערך בצורה מאסיבית על ידי אדם שהוא אינו המחבר. מכאן שאנו רואים, באופן טבעי וברור מאליו, את היצירה, במידה לא-מבוטלת שגם קשה לאומדן, דרך עיניו של מכס ברוד.
אינני נכנס לדיון על מוסריות המעשה של ברוד ועל אי קיום הצוואה וכל הנוגע בזה, אני רק מודה על כך שניתנה לי האפשרות לקבלת נגיעה של קור חד ואפור של הבנה ואמת, על ידי התוודעות לאמן הכי מיוחד וחד שאני מכיר.














![המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers90/901176.jpg)


