ביקורת ספרותית על המשפט מאת פרנץ קפקא

---

הספרים של קפקא עוסקים בדרך כלל בהתייצבות של אדם מול גורל אכזר.במקרה הזה,יוזף ק' (שבאופן מוזר שמו מזכיר את יוזף קפקא) עומד בפני משפט.הוא לא יודע על מה הוא מואשם,אין לו איך לפנות לבית המשפט,אבל עדיין מתנהל נגדו משפט.כמובן,מדובר באבסורד מוחלט.

יוזף ק' עומד לבדו מול מערכת משפטית סבוכה,שגם עורכי הדין עצמם שהוא מתייעץ איתם לא יודעים מה לעשות ואיך המערכת עובדת.הגיבור נאלץ לעבור ממקום למקום,להתייעץ עם אנשים בעניין משפטו.בשלב מסוים הוא מבין שהוא לעולם לא יזכה בזיכוי מלא,למרות שבעצם הוא בכלל לא יודע מה היא אשמתו!

אני חושב שהדבר שהכי מצא חן בעיניי,מלבד הרעיון עצמו לספר,זאת השפה.השפה הייתה בדיוק במקום-לא גבוהה מדי,לא נמוכה מדי.כשחושבים על ספר מופת,תמיד חושבים על שפה גבוהה,במשלב לשוני מעצבן שרק לוקח נצח לקרוא עמוד ואז גם לחשוב "רגע,מה בכלל קראתי?".אבל אצל קפקא זה לא קורה.הוא כותב במעין שפת יומיום-שפה גבוהה.הוא נמצא בדיוק בגבול הדק בין שפה גבוהה לנמוכה,וזה בדיוק מתאים.

עצוב לי קצת שקפקא לא הספיק לסיים את הספר,למרות שהספר עצמו יחסית גמור.אבל יותר מזה,מעניין אותי מה גורם לאדם להיות כל כך כשרוני אבל כל כך חסר בטחון בנוגע ליצירה שלו,למרות כל המחמאות שהוא קיבל בנוגע לעבודתו במהלך חייו.בקיצור,סופר גדול ויצירה גדולה.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על המשפט