ביקורת ספרותית על המשפט מאת פרנץ קפקא
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 ביוני, 2015
ע"י אור


לכתוב ביקורת על יצירה ספרותית לא גמורה – איזה אבסורד.

הרי קפקא כתב את "המשפט" בערוב ימיו, על ערש דווי, ולא הספיק להשלים אותה כאוות נפשו.
לא ניתן לשער אילו שינויים היה עושה, האם היה מוותר על פרקים מסוימים, כותב חדשים או משכתב לגמרי את הסוף.
האם ראוי לפרסם יצירה לא גמורה של סופר, אף על פי שביקש לכלות אותה בצוואתו? – מקס ברוד, ידידו הקרוב היה סבור שהתשובה היא כן – לעניות דעתו, בפרקים המעטים שהספיק קפקא לכתוב, טמון המסר שביקש להעביר אל קוראיו, ועובדה זו מצדיקה את פרסום היצירה.
האם קפקא היה מסכים עם קביעה זאת? לעולם לא נדע, יש לי תחושה שלא.

קפקא, נסיך האבסורד שלא הספיק להפוך למלך, מגולל בספרו "המשפט" את סיפרו של יוסף ק', פקיד בנק בכיר המועמד לדין על-ידי בית משפט בעל סמכויות אדירות ובלתי מוגדרות, מבלי לדעת מהו הפשע שלכאורה הוא ביצע.

אל הספר ניגשתי כחלק מהכנה לקראת קריאת הספר "המיתוס של סיזיפוס" (של אלבר קאמי), בו מותח קאמי ביקורת על האבסורד המאפיין את כתיבתו של קפקא, ועל התקווה המיותרת שהוא מותיר בקוראיו.

סגנון הכתיבה האהוב עלי הוא סגנון כתיבה שוטף ואוורירי, כזה המעוטר במשלב לשוני גבוה ובמטבעות לשון. ציורי הלשון בו מרהיבים, ומשמשים כמו גשרים המובילים את הקורא מפסקה אחת לאחרת, תוך שמאפשרים לו ליהנות תוך כדי מהנוף שבדרך.
סגנון כתיבה של קפקא הוא ההפך הגמור מכך – כתיבתו היא ישירה ויבשה, נמנעת מציורי לשון כאלו או אחרים, ומותירה אותך לשוטט לבד בין השורות הצפופות, עם תחושת מחנק בלתי נגמרת.

לא שאני מזלזל חלילה בקפקא, עליו השלום, סיפורו "הגלגול" הוא יצירת מופת שכדאי שכל אדם באשר הוא יקרא - הביקורת החברתית הנוקבת בו על המין האנושי מדויקת ורלוונטית גם לימים אלו.
עם זאת, לדאבוני, ביקורת שכזו לא צלחה בסיפורו הנ"ל.

יוסף ק', או יוסף קרימינל אם תרצו, הוא לא אדם שמעורר אמפתיה רבה כלפיו, חרף השתלשלות האירועים ההזויה.
ק' הוא אדם ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, אשר הפך מתנשא כלפי הזולת, כמו גם כלפי הנשים איתן מתהולל.
אומנם כנראה אינו עובד הוא במוסד ממשלתי, אלא פרטי או ציבורי, אבל גם מוסדות הבנק אינן ידועות בניקיון הכפיים ובחמלה שלהם כלפי האדם, השחיתות ומשוא הפנים חלחלה גם אליהם.

על אף שעולם המשפט הוא סמלי בעלילה, ניכר שחלפו כמאה שנים מכתיבת הסיפור, זאת בגין התמורות הרבות שחלו - חוסר האונים של האדם הפשוט מול שלטונות המדינה אינו כפי שהיה, החירות שלו (בדגש על חופש המידע) רבה בהרבה מאשר הייתה דאז.

אומנם גם היום אנו כאזרחים מוצאים עצמנו חסרי אונים מול הרשויות האדישות והמושחתות, אלו הדוגלות בבירוקרטיה סבוכה ובלתי נסבלת, שהמשפטים במסגרתה עלולים להיסחב במשך שנים, אך עדין, לא ניתן להשוות זאת לחוסר האונים המוחלט שמביע קפקא בספרו.

הספר לא פשוט לקריאה ולדעתי גם אין זו חובה לקרוא אותו, נהפוך הוא, תוכנו אינו מוסיף דבר בעיניי, ואת המסר העיקרי של קפקא ניתן לדלות מהתקציר שבכריכתו האחורית –
"הסיפור על יוסף ק' שנאשם ואינו יודע במה נאשם, וניסיונותיו להגיע אל הרשויות השופטות כדי לטהר את עצמו מאשמה שאינה ידועה לו מסמלים את מבוכתו של האדם המודרני ואת חוסר האונים שלו".
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
-^^- (לפני 3 שנים)
אומנם לא קראתי את סיפרו זה של קפקא אך קראתי את ספריו האחרים . נכון , כתיבתו של קפקא יבשה אך לדעתי זה הקסם שבו , הוא כותב בסגנון אחר הייחודי לו .
לגבי היות הספר יצירה לא גמורה, נכון , אני מסכימה אבל זה לא אומר שלא מומלץ לקרוא אותו , כל ספריו של קפקא אינם מוגמרים .
קיצורו של עניין , סקירה נחמדה מאוד למרות שאני לא מסכימה איתה .
מה שכן , הגלגול זה בהחלט סיפור מופתי ויפיפה של קפקא , אחד הטובים שלו.
גלית (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ועוד קצת קטנוניות שמכאן מה עניין שמיטה?
אנחנו פה לא כדי לחנך את אור או כל צעיר או מבוגר אחר ומה בכלל קשור גילו לעניין?
אם היה משמיץ את קפקא ועוד בלשון עלגת - ניחא
אבל כל חטאו בכך שלא הסכים איתך
אני מניחה שאתה סבור שיש סוג של מחמאה בכך שאתה עוקב אחרי כתיבתו מנתח אותה ,מזהה מגמות ומכוון אותו לכיוון האור,
לטעמי זה יומרני.
גלית (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
המממ.... הנה אני הקטנונית אור
שלושה כוכבים.ארבעה
השמכאן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
היי אוקי, את מאוד חביבה והוגנת אבל לצערי חוטאת כלפי בחור צעיר שמכתיבתו העקבית אני מזהה שאפתנות מעוררת הערכה ותמיכה, החביבות וההוגנות לא יעזרו לו במקרה הזה.
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
השמכאן, הערכה להבעת דעה עצמית ברורה ועוד כה מנומקת - אני לא חושבת שפירושה "חיבוק דב" (בטח במקרה של ההערה שלי).. ולטובת האמת מעריכה במקביל גם את הנחישות שלך לסנגר לטובת ידידנו קפקא ודרכו לספר סיפור. אתה רואה, אני מעריכה הרבה דברים, מבלי לשלב דובים..
השמכאן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ודרך אגב אור, אולי יהיה לך קשה להאמין לי אחרי הביטויים הבוטים והקשים שלי אבל אני באמת רוצה בטובתך ובטובת הספרות הרבה יותר מאשר כל חיבוקי הדוב שאתה מקבל פה.
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור, התרשמתי מאוד מהביקורת הזו שלך... הייתי מוסיפה עוד משפט - אבל בוב הקדים אותי. ולגבי "המשפט" - לא קראתי ולכן אין לי דעה משלי.
השמכאן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אז ככה... מי שעדיין מסכם את מסכת הייסורים של 'גיבור' המשפט כמערכה המתנהלת בין האזרח הקטן לבין מערכת משפטית בירוקרטית מחמיץ לגמרי את קפקא ואת הכתיבה הייחודית שלו שאינה דומה לשום כתיבה אחרת והיא כשלעצמה אמורה להעיר את תשומת ליבו של הקורא לכך שקפקא מנסה לתאר תמונה של מצב אנושי מורכב ומסתורי שהמתחים המתקיימים בו נעים באופן שרירותי וחסר פשר מיוחל בין האדם הפרטי לחברה בה הוא חי על שלל מערכות המשפט שלה, מפסק הדין המחמיר של האב דרך דאגת המשפחה ועד האדישות הזחוחה של המשפט הנורמטיבי שנימוקיו אטומים אם בכלל ניתנים. הטרגיות והגרוטסקיות מגיעים לכדי השתוללות אבסורדית מכיוון שאותן מערכות משפט מתקיימות גם בנפשו של ה'גיבור' שלא יכולה ובמידה מסוימת לא רוצה להתקיים כאוטונומיה אינדיבידואלית אבל רשת סבוכה של מאוויים, שאיפות, 'סטיות' והתבוננות חודרת בעצמה ובסביבה מסמנת אותו כנאשם. האשמה היא לא פחות מאשר הספרות והכתיבה שמעלה על נס את הקיום הפושע בעודפות שלו, סתירותיו הפנימיות וכמיהתו למשמעות החורגת מההסדרים המוסכמים שמאפשרים חיים 'מכובדים' בין אדם לסביבתו ולעצמו.
המעמד בו הנאשם מנסה להקל על עונש המלקות שנגזר על הסוכנים בשל השמצותיו כלפי המערכת וההמשכות הבלתי פוסקת של ההלקאה הזאת מסמן באופן גאוני את האמביוולנטיות הבלתי פתורה הזו שמתחוללת באולמות המשפט הסהרוריים של נפש האדם המשתוקק לחיים 'נורמליים' כמו כולם אבל לא מצליח לכבוש או להסתיר היטב את תשוקותיו האחרות שמתקיימות במרחב שעצם אפשרות קיומו מאיימת על הסדר הטוב. וזה עדיין כל כך מעט ממה שניתן לדלות ולחוות בספר הזה ועל ההומור הפרוע שממעיטים לדבר עליו בהקשר של קפקא...קצרה היריעה בקיצור נמלץ.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מאה אחוז Voomer, מקבל את ההתייחסות שלך לביקורת בהערכה והבנה.
Voomer (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
התחלתי בזה שאין שום טעם וערך במתן ביקורת בכל הקשור לטעמו האישי של אדם, משום שספר הוא עניין סובייקטיבי ואינו ניתן למדידה. זה בהחלט לא מאוד חשוב לי כמה כוכבים יוענקו באינטרנט לספר שאני אוהב. התייחסתי לנקודות ספציפיות בתוך הביקורת שלך, בוודאי לא מתוך תוקפנות.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אם זה משנה בכלל משהו, הייתי מעניק לספר שלושה וחצי כוכבים ולא שלושה. מעניין אם התגובות היו כל כך חריפות אם הייתי נותן ארבעה.

המילה אינה מהות היצירה עבורי, אל המסר מאחוריה, בספר הנ"ל של קפקא, לא מצאתי בתוכן איזשהו תוספת למסר שכתוב בכריכה האחורית, יכול להיות שבקריאה שנייה אמצא.

לא אמרתי שאני סולד מקפקא או מסגנונו (סגנון כתיבה לעולם לא יקבע עבורי איזה ספר לקרוא), ב"גלגול" למשל אהבתי את התוכן והמסר, אבל בספר הנ"ל לא הצלחתי כפי שאחרים מצאו.

אני חושב שהאם יותר חופשי מול המדינה מאשר היה לפני מאה שנים, אפשרויות המחאה שלו כלפיה גדולות בהרבה, גם אם הוא עדין כבול אליה, כפי שאתה מתאר.
Voomer (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור; אני בכלל אינני רואה כל טעם וערך במתן הערכה בעניין אופן דירוג של אדם זה או אחר כלפי ספר זה או אחר, משום שמדובר בעניין שמבוסס כולו על אלמנט הסובייקטיביות, ואינו ניתן למדידה אובייקטיבית. לכן, אמנע מהתייחסות לעניין זה,
ובכל זאת כמה הערות,
ראשית, גם הרומן הטירה כמו הרומן אמריקה לא נסתיימו, כך שאין זה נוגע לעניין זמן כתיבתם ביחס לנקודות חייו של קפקא. קפקא התקשה או בחר שלא לסיים את יצירותיו אלה מסיבותיו שלו, אך לא מתוך כך שסיים את חייו בזמן הליך הכתיבה, שהרי פינה מזמנו לכתוב יצירות הבאות. על כל פנים, חייו אכן היו קצרים מאוד.
שנית, אמנותו של קפקא כלל איננה בנויה - לא ביצירתו זו, לא ביצירותיו המוקדמות יותר ולא ביצירותיו המאוחרות יותר - על איזה עושר לשוני יוצא דופן, על ׳משלב לשוני גבוה׳ וכו׳, אלא על דחיסות וצפיפות, כמעט קלסטרופובית, של הדמויות שלו. ובכן, אם המילה לכשעצמה היא מהות היצירה עבורך, אינני בטוח שהיצירה של קפקא עבורך מלכתחילה.
לעניין חירות המדינה, המדינות וחופש האדם שבתוכן לא השתנה כלל. ראשית משום שיש מגוון מדינות ומדיניותן שונה, אין התנהלות מדינית אחידה אוניברסלית. יש המצמצמות את החופש, יש המרחיבות אותו. הבעיה הפוליטית היא אותה הבעיה הפוליטית מאז ומתמיד. ברומן הזה (ברומן עצמו כמובן, לא בכריכה האחורית) המתח שבין חירות האינדיבידואל לבין עוצמתה של המדינה מקבל ביטוי חריף במיוחד, אך הוא שריר וקיים ויהיה כזה לנצח, משום שזו מהותה של התארגנות מדינית. הן בגרסא הטוטליטרית והן בגרסה הדמוקרטית הליברלית. מרגע היות אדם אזרח במדינה, הוא חדל להיות חופשי.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה חני :)
חני (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
הזכרת לי גם אני מתכננת לקרוא את " המיתוס של סזיפוס" אור ביקורת נפלאה באמת..לא הגעתי לקפקא בעוונותי אבל זה יגיע..
מה שחשוב באמת זה האמת שלך והאמונות שלך מהו יופי כשאתה ניגש לספר.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אני מניח שזהו אכן עניין של טעם וסגנון (למרות שהתייחסתי בעיקר ל"המשפט", את "הגלגול" דווקא אהבתי).

כעיקרון, אני חושב שסופר צריך לדעת לאמץ לחיקו גם את המבקרים (אלו שמבקרים ביסודיות ובאובייקטיביות), לפעמים אפשר למצוא בביקורתם טיפה של אמת.

תודה על תגובתך יקריוביץ' היקר.
יקירוביץ' (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור היקר, זכינו סוף כל סוף לקרוא ביקורת משובחת שלא משבחת את קפקא עד בלי היכר. אני חושב שתיארת היטב את התחושה שעולה מהקריאה בספר. אותו סגנון הכתיבה הישיר והיבש שלו, כלשונך, אני מבין שאין לך בשבילו הרבה מקום בלב, ואתה שומר מקום לדברים אחרים. אותה הכתיבה היבשה ממש עושה לאחרים עניין ספרותי רב, עמוק עמוק בליבם. אני אחד מהם.

כך שאין מחלוקת על עצם התיאור שלך, וכל השאר לפחות במקרה זה, הוא בהחלט עניין של טעם. אני אוהב מאוד את החספוס הזה, אם כי, יש לי מקום בלב גם לתיאורים ציוריים של עגנון, או סטפן היים, או מילן קונדרה (בכוונה בחרתי שלושה סופרים מאוד שונים זה מזה).

הלך הרוח הכללי צריך להודות לאלה המתריסים שמציבים לו מראה. אני אומר זאת כמי שנמצא כמעט בכל פעם בצד המתריס נגד הקונצנזוס.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הרוח הגבית גלית.

תודה רץ.
רץ (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור - ביקורת מנומקת היטב
גלית (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בנוניות זחוחה היא להיות בטוח שאתה ורק אתה יודע מה טוב ומה נכון,
מי שמך השמכאן?
אור ישב וטרח קרא את הספר והביע דעה מנומקת להפליא ובשפה יפה
זכותו.
זכותו גם לא לאהוב את דוסטויבסקי /סטיינבק/טולסטוי/ויקטור הוגו/או כל סופר נחשב אחר
מה שלא לעניין הם ההתנשאות והבוז שלך - אם כבר מדברים על זחיחות.
השמכאן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יופי, תמשיכו לעודד את הבינוניות הזחוחה הזאת...
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
השמכאן, אני חושב שבגיל עשרים ושלוש אחרי שקראתי עשרות אם לא מאות של ספרים (גם ספרי מופת בהם), אני יכול וראוי לכתוב ביקורת על סופרים דגולים כדוגמת קפקא.

אהבתי את קפקא, ב"הגלגול" ואהבתי את גם את המסר שהוא מנסה להעביר את דרך הסיפור הזה, אבל לצערי הוא לא צלח אלי דרך השורות, הסיפור היה קשה לקריאה ובעיניי מיותר (אפשר להבין את מהות הספר דרך הכריכה האחורית).יכול להיות שבקריאה שנייה אחשוב אחרת.

תודה על התמיכה - דן סתיו, yaelhar ובוב.
בוב (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור, דעותי על כתיבתו של קפקא לא שונות משלך כפי שהן משתקפות בביקורת הזו. ובקשר למתן ביקורות שליליות ליצירות ספרותיות הנושאות את תואר מופת ספרותי, לא צריכה להיות לך כל אי נעימות מכך, להפך. אני יכול להעיד שלא מעט יצירות מופת שכאלו קיבלו לדעתי את התואר שלא בצדק וחלקם פשוט לא ענו לצרכים הספרותיים שאני חיפשתי למצוא בין השורות. אם נהיה נלהבים כל כך להביע הסכמה ולאמץ לעצמנו אוטומטית את כל מה שנחשב כ"דעות מקובלות" ע"י מביני עניין, נמצא את עצמנו בסופו של דבר מתפקחים בבושה מילד יחיד שמעיז לצעוק: "המלך הוא עירום", ובמקרה הזה הילד הזה הוא אתה.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת טובה ומנומקת.
לדעתי כל ספר - כולל כולם - ראוי שיישפט ביושר על ידי הקורא אותו. וכל ספר יכול לקבל כל דירוג. אני מעריכה את יושרך והתייחסותך העניינית לספר הזה.
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מציע לכבד דעה של כל כותב ללא קשר לגיל, אמונה או מיגדר. כמו שאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה (באדיבות וויקיפדיה).
השמכאן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לא יכולת להתאפק עוד כמה שנים ועוד לא מעט תובנות לפני שאתה כותב ביקורת על המשפט של קפקא ? קפקא היה אחוז חרדה מחשיפת אי השלמות והסרבול שבכתביו ומכתביו בהקשר המוסרי והאסתטי של היצירה והאישיות שלו כי הוא הבין שדבריו יקראו הרבה אחרי שהוא כבר לא יהיה ישות חיה ומתלבטת בעולם, לך יש את האפשרות למחוק את הביקורת הזו ולהתעמק עוד בקריאה של הטקסט הגאוני גם אם לא שלם הזה אפילו שכתביך כנראה לא יהיו מקור עתידי למחקר והתבוננות משתאה בדורות הבאים.
אור (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מסכים איתך נצחיה, אבל לפחות נימקתי :)

תודה דן סתיו.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לתת שלושה כוכבים על יצירה של קפקא - איזה אבסורד.
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אור קראתי את הספר ולא התפעלתי. הביקורת עצמה מעניינת וטובה בעיני.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ