ביקורת ספרותית על דיוקנה של מרגלת - גבריאל אלון #11 מאת דניאל סילבה
ספר מעולה

---

את הספר הנוכחי התחלתי לקרוא בעודי נופשת בחופי האי סנטוריני הקסום, סוג של "מיני" ירח דבש לאחר החתונה. אבל עד מהרה נשלפתי מהמים התכולים ומהנוף המהפנט ונזרקתי במהומת פיגועים רצחניים שמקורה בארגון טרור חדש במזרח התיכון.
מי שכבר קרא את הביקורות שלי על ספריו של סילבה יודע שיש לי פינה חמה בלב השמורה לגבריאל אלון. הכתיבה של סילבה היא תמיד הדרגתית, יסודית, מסקרנת, והדמויות המיתיות שיצר - המרגל האגדי גבריאל אלון, ראש "המשרד" לשעבר ארי שומרון המאיים, אדריאן קרטר אכול רגשות האשם על ה-11 בספטמבר, קיארה שמזמרת באיטלקית גם כשהיא עצובה וגם כשהיא מאושרת, עוזי נבות שנמצא בדיאטה תמידית בעודו מנסה להסתגל לתפקידו החדש כראש המשרד - תמיד שנונות ושובות לב. ותמיד מתלווה לקריאה הסוחפת ערך מוסף, בין אם מדובר באנקדוטות לגבי עולם האמנות ובין אם מדובר בקריאה חדה ומפוכחת של תרבות הג'יהאד המתפתחת במזרח התיכון.
הפעם נכנסת לתמונה דמותה האצילית של נדיה אל-בכרי, יורשת העצר היפהפייה שאביה, מממן הטרוריסטים זיזי אל-בכרי, נרצח לנגד עיניה על ידי הישראלים (הסיפור המלא בספרים הקודמים...). האם היא תוכל להתגבר על נקמת הדם שזורמת בעורקיה או שמא היא מרגלת כפולה?
לא אכביר במילים כי כתבתי רבות על ספריו של סילבה בעבר ועל הערכתי על השירות הספרותי והתדמיתי שהוא עושה לאומה הישראלית. רק אציין שבשלב מסוים בחופשה נאלצתי לקחת הפסקה מהספר על מנת לחזור אל ירח הדבש היווני שלי, אבל השלמתי את החסר בתוך שעות ספורות לאחר שחזרתי אל המציאות הישראלית שלי :)

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על דיוקנה של מרגלת - גבריאל אלון #11