ביקורת ספרותית על על הכתיבה - רשימות על מלאכת הכתיבה מאת סטיבן קינג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 בנובמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט


****





התחלתי לכתוב ספר. התחלתי, כי הגיע הזמן. כי הגירוד הדוחק הזה לכתוב מזנב בי כבר לא מעט שנים. אמרו לי שאני יכול, שאני צריך, לא פעם ולא פעמיים, אבל זה לא קרה. לא לגמרי מפני שהעצלנות גברה עליי או שהיו לי דברים יותר חשובים לעשות, ואפילו לא רק בגלל שהחלטתי במהלך השנים להשחית את זמני הפנוי בעזרת ארבעה דרדסים נמרצים שהבאתי לעולם והפכו אותי גם לחכם גדול וגם לטיפש כפליים בעת ובעונה אחת (קראתי פעם הקדשה בעמוד הראשון של איזה ספר, שבו הסופר מודה לאשתו ולילדיו, שבלעדיהם, הוא כתב, הספר הזה היה מסתיים שנתיים מוקדם יותר). זה לא קרה עד עכשיו פשוט כי זה לא קרה. כי זה לא היה הזמן הנכון, לא היה לי את הגרעין שידליק אותי ויגרום לי לצלוח את המשוכה הראשונה של פשוט לשבת ולהתחיל. יש לי אלף רעיונות ביום, מין רגעים של זיכוך חשמלי מבהיק, שבהם אני פתאום מתעורר ושם לב לכל הדברים הנפלאים והנוראיים שקורים סביבי. רק שאז אני בדרך כלל חונק את זה בשתי אצבעות רטובות וחוזר למציאות הרגילה, הכבוייה, המעומעמת של היומיום עם האייפון והתור לרופא השיניים, עם וויינט ופייסבוק והסחות הדעת שאף פעם לא למדתי או רציתי מספיק לשלוט בהן לחלוטין. שלא לדבר על כך שוואלה, צריך להתפרנס, והעבודה שלי מספקת לי בדרך כלל שעות ארוכות מאוד שבהן אני שוחק עד דק את בלוטת היצירתיות והריכוז הבלה שלי, שאותה אני מעסה בגסות גם בכתיבת הביקורות שלי ב"סימניה" וגם בנסיון להרשים את החבר'ה בפייסבוק עם סטטוסים שנויים במחלוקת.

כתבתי משהו לפני איזה עשר שנים, אבל זאת היתה יצירה מקוטעת, גרופמנית-משהו האופיינית ליוצר ביכורים המנסה לרתום את הסוסים הדוהרים שבמוחו ליום-יום המנומנם שנכפה על רובנו, וללא הצלחה כבירה. שלחתי את כתב-היד, שאני גאה ברובו הגדול גם היום, לעיונם של הלקטורים בכמה הוצאות ספרים, אך כולם כאחד החזירו לי תשובה שלילית, ובצדק מסויים. זה היה טוב, אבל לא מהוקצע ולא מלוטש ודרש עבודה. חוץ מזה, הקונספט היה לא לגמרי כלכלי, שזה מה שמעניין אותם, בתכל'ס. היו בספר הזה מאות תובנות נפלאות על קיומנו בעולם, אבל בעיקר היה חסר בו את המרכיב העיקרי, והייתי כמו מי שמנסה להכין מרק כרובית ללא כרובית. היה חסר בו הסיפור.

"הסיפור הוא הבוס", כותב סטיבן קינג באחת העצות המרכזיות של הספר המצויין הזה, והוא צודק. לא, הוא לא מתכוון בדיוק למה שרובנו מכנים "עלילה". הסיפור לא רק מוביל אותנו, כמו אלגוריתם, מנקודה א' ל-ב'. הוא ניזון גם מהנרטיב עצמו וגם מהתיאורים והדיאלוגים שיש בו. הסיפור הוא משהו שנוצר מעצמו תוך כדי, ולא תבנית יצוקה שמתכננים מראש כי יודעים איך זה מתחיל ואיך זה נגמר ומה קורה באמצע לכל אחת מהדמויות שלכל אחת יש כבר סט תכונות משלה. חלק מהספרים הטובים ביותר שקראתי היו משוללי עלילה, כי ניכר שהסיפור החליט כמעט בעצמו לאן ללכת (ההרפתקאות המופלאות של קוואליר וקליי או בלאק סוואן גרין, למשל). זה גם מתאים למה שאני מרגיש עכשיו. אני לא רוצה לבנות שלד לסיפור, ולהכיר את כל החלקים מראש ואז "למלא" אותם בתוכן, כמו שבונים אתר לאינטרנט. אני רוצה לספר סיפור שייקח אותי למקומות מטורפים ורגילים ומופלאים שאין לי מושג מה הם יהיו וכך חדוות הגילוי היא אדירה בעוצמתה, שלא כמו חתיכת עלילה שהצלחת להדביק במקום ולתאר יפה.

אז לא היה לי את הגרעין הזה. המשהו. ההתחלה, הזרע, הניצוץ. היו לי כאלה למלא סיפורים קצרים שכתבתי, אבל לא את הדבר הזה שיש לו פוטנציאל להתגלות כמנוע מסוג אחר לגמרי.

ואז, לפני חודשיים בערך, התעוררתי קצת לפני חמש בבוקר מאיזה רעש מעבר לתריס, ובחצי דמדומי הכרה, כעפעפי שחר, בא לי הכיוון העגול הכחול הלוהט הזה משום מקום והעיף לי את הראש. הזדקפתי במיטה נרגש. יש לי רעיון! התאפקתי לא לטלטל את שירי שישנה בשקט לידי. היא רגילה שאני מנצל כל סדק בשינה שלה או ביקיצה מנומנמת כדי לחפור לה על חלום שחלמתי או מחשבה או רמץ שנשאר ממדורה של ריב.

לקח לי איזה חודש להתחיל. עד שמצאתי את מעבד התמלילים היחידי שיעבוד על המק שלי ולא יהפוך לי את העברית למין שמאל-ימין ג'יברישי בכל פעם שאכניס מילה באנגלית או אסגור סוגריים, ועד שאמצא את הגוון הכחלחל המדוייק של הפונט, ועד שהזמנתי את הספר הזה של סטיבן קינג והתנ"ך של כל אדם כותב שאני מחפש כבר חמש שנים בערך - מהאתר של סימניה, לא פחות. אבל התחלתי.

אני עדיין צריך להתפרנס, כך שההספק שלי זוועתי. כתבתי בשלושת השבועות האחרונים בסך הכול 914 מילים, כולל "פרק 1". אבל אני עובד הרבה וקורא עוד יותר הרבה, למרות שהיחס צריך להיות שני עמודי קריאה על כל עמוד של כתיבה (אצלי זה בערך 500 ל-1, עדיין). סטיבן קינג ממליץ אשכרה "לעבוד בזה", לכתוב 1000 מילה ביום, לפחות. אני לא מצליח לדגדג את זה כי כל מילה נכתבת אני יולד בעונג וייסורים, וגם ככה ביום-יום אין לי הרבה זמן פנוי ואת מה שיש לי אני משקיע בדברים הלא-נכונים. אבל אני עדיין נרגש ומרגיש שעדיין יש לי את זה, את הרעיון המפרפר, בבת עינו של הסיפור.

אז אני מפקיר את עצמי לחסדיו של הבוס החדש הזה. שייקח אותי, שייקח אותי למקומות אחרים.

וויש מי לאק.


*****
50 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני חודש)
המפגש האחרון של סימניה היה בעקבות יציאה לאור של ספר, רק אומרת
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
מה, אפילו קצת הקדמת
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
היא נדנדה לי פעם בשנתיים, נו
נעמי (לפני חודש)
מה פפריקה מה יעני זה לא נוגע לכל השאר??
מברוק
(אני אוהבת ארוךךךךך)
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
פפריקה, 337
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
דואר ישראל, לא אני.
אבל אם תוציאי ספר, אבוא לתת לך בעצמי.
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
כן, כמו ששלחת את השמלה הכחולה. אני רואה שהיא עדיין אצלך!
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אַת תכתבי ספר, ואני אערוך את כל הביקורות עליו, אוציא אותן לאור ואשלח לך. עם הקדשה.
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
בדיוק. ולכן מהרי נא וכתבי נא ספר.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
ספר זה לא בשבילי. אני מנסה עכשיו לכתוב סיפור אחד קצר ונתקעת.
וחוץ מזה, הרבה יותר נחמד לקטול ספרים של אחרים.
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
הבנתי ולכן הצעתי את דרור או יתרו.
בהצלחה. ותזדרז. אני כבר לא משחיזה ציפורניים אלא פשוט כוססת אותן.
חגית (לפני שנה ו-10 חודשים)
יהיה גם שם לגיבור..... בהצלחה רבה.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-10 חודשים)
אוקיי, התכוונתי שם לדמות הראשית
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם מהמקורות:
איזהו גיבור? הכובשת יתרו.
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
מהמקורות:
הוא היה גיבור
הוא קרא לי דרור
כל העם אהב אותו
הוא היה גיבור
גי!
בור!
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-10 חודשים)
אפילו שם לגיבור אין לי
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
וזה היה צריך להיות: שנתיים זה שום דבר??!!!???
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-10 חודשים)
שנתיים זה שום דבר
שונרא החתול (לפני שנה ו-10 חודשים)
פפריקה, גם את. הקלדה של 1,000 מילים ביום זה יופי של פיזיותרפיה לאצבעות.
וזה היה צריך להיות: אלון! עברו שנתיים!! נו!?!!!??!!!!!!
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-10 חודשים)
עוד שנה, אולי.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני מחכה.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-10 חודשים)
עמוד 95. אבל תכלס, אחרי בלוק של שנה וחצי, התחלתי ממש לכתוב רק בסביבות יוני.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-10 חודשים)
עברו שנתיים. נו?
נינה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
יש גם משהו מצמרר ומרגש מאוד
בהתחייבות לכתוב ולסיים.
אני מעריצה סופרים קודם כל על היכולת האדירה והסיזיפית הזאת לפתוח מעגל וגם לסגור אותו.
הטיפ שאני לקחתי מספרו של קינג,הוא לצמצם ולמחוק.
לא לפחד למחוק מילים מיותרות.

בהצלחה בדרכך
שלבטח תהייה מפרה ומסעירה
וגם מתסכלת לפעמים,
אבל זה חלק מכל הדבר הגדול והנפלא הזה שלקחת על עצמך.
ברכות חמות
עוזי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
מברוק! אחכה בסבלנות.
עלי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
יוהווווו בהצלחה!!!!!
העיקר לכתוב.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
הכתיבה הזאת זה כל כך אתה. לא מסתדר לי רומן ארוך בכתיבה הזאת.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אולי זו תהיה נפילה מפוארת. גם לא רע
קורא כמעט הכול (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
איזה כיף לך....
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
כי אני רוצה לנסות, וכי יש לי את הכחול הלוהט ההוא ואני לא רוצה לבזבז אותו על משהו קצר. ראית את זה? (הכי ארוך שכתבתי)
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=288632#noteId_288632

3000 מילה בארבע שעות. אבל ידעתי לאן אני רוצה להגיע. עכשיו אני לא יודע.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אתה באמת טיפוס של כתיבה קצרה. אז למה לא להתחיל מקובץ סיפורים?
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
כן, היו דברים מעולם, אפרתי... אבל איכשהו, אני לא מרגיש בוגר מספיק ספרותית או מעמיק מספיק כדי להוציא משהו עם עומק, כמו שאני רוצה, והלוואי שאתבדה. טיפוס של פרצי השראה קצרים שמספיקים לפעימות בסדר גודל של סיפור קצר או ביקורת על ספר, שאני משפץ וכותב וחוזר ומשפץ שבע מאות פעם. האורך הזה, של ספר, מפחיד אותי בכל כך הרבה דרכים.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
כולנו תקווה, אנקתי. ועם אנשים כמוך שנותנים לי כוח, בטח ובטח.
אנקה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אפרתי, אוי ויי. האם את מרמזת למשהו ? אני מקווה ששלך יצעד בדרך השנייה של הצלחה רודפת הצלחה.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אלון, יש הרבה סופרים, שספר הביכורים שלהם היה המאסטרפיס שלהם, ומשם התחילה ההידרדרות. דוגמאות? ההיסטוריה הסודית של דונה טארט, סמטת השקדיות של דורית רביניאן, שם הוורד של אומברטו אקו ואפילו חשוב על מספר של ג'ון ורדון, שפיטר פן שלו חייב למות ומיד, כי הכתיבה שלו הידרדרה לרמות נמוכות מאוד. ועוד רבים וטובים שאני לא זוכרת.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
שונרא, קשה לי להאמין שזה יהיה מאסטרפיס. בכל זאת, ספר ביכורים. למרות שהיו דברים מעולם. אבל אסתפק בלהגניב את עצמי, ואז, אולי, עוד כמה אנשים. אם ירצה השם.

ודושקה, כן, העגול הלוהט הזה. כל כך מקווה שהוא לא יכזיב, ושהסוס לא יזרוק אותי מעליו בשאט נפש.
dushka (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אם יש לך כבר את העגול הכחול והלוהט אז כמו שסבתא שלי הייתה אומרת "אתה על הסוס" ואפילו עם FrankRuehl בשחור לבן הכל יהיה בסדר.
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בעט, אלון, בעט!
בעט בכל הביקורות והפייסבוקים והסטטוסים והתירוצים (ואפילו בכמה ספרים, מר קורא-לא-מעט-ולא-מספיק) וכתוב כבר את המאסטרפיס שלך.
זכור, ככל שאתה מתמהמה, לשונרא יש יותר יותר זמן להשחיז את ציפורני החתול. והוא שיבוט של נמר בנגלי או משהו. אתה אמרת.
בהצלחה רבה!
טופי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
או להוסיף סוכר ופיסטוק חלבי כדי שתהיה טעימה באמת...
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אבל השראה גולמית זה כמו טחינה גולמית. צריך לדלל אותה במים ולימון וקצת שום כדי שהיא תהיה טעימה באמת
טופי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
וכך כותב טרי פראצ'ט בספרו "אחיות הגורל": חלקיקי השראה גולמית מחליקים במרחבי היקום בכל רגע ורגע נתון. פה ושם אחד החלקיקים פוגע במוח קולטני, והתוצאה היא המצאת הדי-אן-איי או חיבור סונטה לחליל או נוסחה לניצולת כפולה של נורת להט. אבל רוב החלקיקים מחמיצים. רוב האנשים מסיימים את חייהם מבלי שחלקיק השראה גולמי יפגע בהם ולו פעם אחת. ויש אנשים שאיתרע מזלם אף יותר מכך. הם מקבלים את כל החלקיקים.
אנקה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לאפרתי, בשעה טובה. קחי את הזמן. אני כאן :)
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
טוב, אצלי זה פחות הדרייב ויותר הדרייבר
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בהצלחה לכל הכותבים והכותבות שכאן... :) אמנם יש סבלנות, אבל, המקלדת המבקרת כבר מתכוננת ומתחדדת... :) ואתם, קחו את זה בקצב שמתאים לכם. תתאזרו בסבלנות לענייני הבירוקרטייה הנלווית. ומוזמנים לעדכן מדי פעם ו"להוציא קיטור" ו..בהצלחה!! :)
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זה לא רק זוללי הזמן החיצוניים, זה זולל האנרגיה הפנימי, שלא מספיק שואף לעשות את מה שהוא יכול לעשות. לכן, אנשים עם 20% כשרון ו-80% דרייב וביטחון עצמי מגיעים רחוק, ואנשים עם 80% כשרון ו-20% ביטחון עצמי דורכים במקום המוכר. מה הפלא שהצמרת מרובבת בכל כך הרבה אידיוטים, שהיה להם פשוט בטחון עצמי מופרז?
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה, אפרתי, ונתי. שכולנו נצליח להכניע את זוללי הזמן האישיים שלנו ולכתוב!!!!! 1000 מילה ביום, הולך? ואם לא - 5000 בשבוע.

(אין סיכוי שאגיע במצבי כיום ל-1000 בשבוע. אני כותב עשר מלים ומוחק עשרים)
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אנקתי, אני עכשיו בשוונג של כתיבה (מחזה) ככה ש"יו כן נוור נואו..."
נתי ק. (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בהצלחה!
אנקה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לאפרתי, חשבתי שהכנת מקום במקלדת גם בשבילך??? אם ירצה השם ואפרתי, כמובן, ובמהרה בימינו.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אלון, הכנתי מקום של כבוד בשביל הספר ואני גם משחיזה את המקלדת לביקורת.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה אנקה יקירתי. שנזכה לחוות הוצאה לאור במהרה בימינו אמן
אנקה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אלונ- זו, ריגשת אותי. באמת. שתהיה לך הצלחה רבה רבה.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה, לי
לי יניני (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
ב ה צ ל ח ה מכל הלב!
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה אוקי ושיןשין ונצחיה וסופי. לא, אין לו צבא תחקירנים, תחקיר זה נהדר אבל זה לא עושה את הסיפור. יש לו פרק שלם בספר בדיוק על זה.
מירב (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בהצלחה רבה מאוד.
סופי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אני שמחה לשמוע כי הניצוץ הוצת וסוף סוף תכתוב את הדבר האמיתי. הכתיבה אכן מצריכה זמן ,ואפילו המון זמן,
אך הוא יימצא לך בלוח הזמנים, כי תרגיש את הנימול/ הריגוש להמשיך בעלילה שחייבת לעלות בכתב.
הקריאה ועבודת התחקיר גוזלת זמן לעיתים יותר ממה שהתכוונת לכך , אני בטוחה כי תמצא עצמך קורא וקורא ( לצורך תחקיר) כשפתאום תבין כי נסחפת בקריאה כי הנושא מעניין, ובעצם לא כתבת כלום :)
כך זה בהתחלה , אני בטוחה כי גם מר סטיבן קינג החל דרכו כך ,והיום עומדים לרשותו צבא תחקירנים והוא יושב ומרכיב את פזל הסיפור....

בעז״ה ,
תתמיד ותעשה -תצליח ,

נצחיה (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
לך על זה. בהצלחה רבה. ואני ממליצה גם על "בונים סיפור" של יונתן יבין.
שין שין (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
המון המון בהצלחה! הגיע הזמן:)
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בהצלחה.. בהצלחה !
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה על האיחולים. כמי שלא רץ, כדימוי או כמציאות, יותר מכמה קילומטרים בודדים, המרתון הזה שאתם מדברים עליו kind of freaks me out, אבל איכשהו נראה לי שזה יגיע. לגבי ההתמדה, דוידי, אני לא טיפוס מתמיד לגמרי, בוודאי לא כשאין לי את הפריווילגיה לעזוב הכול בצד ולכתוב עכשיו שלושה חודשים. אבל אני עאקש. וכשאני אכנס לשוונג, וזה יקרה, אני מקווה שזה יגרום לי לשנות קצת סדרי עדיפויות ולהתחיל לדהור. הצרה היא שלכתוב זה רק חלק מהעניין. אח"כ יש את כל הביורוקרטיה של להוציא אותו החוצה.
רץ (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
כמי שבא ממקמות אחרים - ריצות ארוכת - החלום הוא המנוע המשמעותי שלנו, אלא מה אנחנו צרכים להפיק ממנו את המירב יום יום .
דוידי (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
בהצלחה עם הספר ולזכור שזאת ריצת מרתון... הכי חשוב להתמיד.
(אני בקושי רץ חמישה קילומטר אז זאת עיצה תיאורטית בלבד...)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
שמת לב שברוב הביקורת אתה כותב על עצמך ועל העתיד הנפלא שיכול להיות לך ולא על הספר עצמו...?
טוב נו, אולי זה בגלל שהספר, ככלות הכל, משולל עלילה.

בכל מקרה, אהבתי את זה. בהצלחה! אל תשכח להזכיר לי כשייצא לך משהו
חני (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
זה לא מפתיע להתחבר לכל הרצונות שהצגת כאן....כשייש לי באופן אישי רעיון בועט בבטן אני לא מצליחה לחכות אתו אפילו דקה נוספת.....מפרגנת ומאחלת הצלחה ענקית.כן ירבו . ולחיי כל הניצוצות שבדרך.
Lali (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
וויש יו לאק :)
michal_84 (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
גוד לאק!
מחכה בקוצר רוח!!!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ