ביקורת ספרותית על על הכתיבה - רשימות על מלאכת הכתיבה מאת סטיבן קינג

---

פעם ראשונה שאני כותבת ביקורת על ספר שלא קראתי.
אני חייבת להגיד את דעתי עליו, ולדבר על כך שהוא לא בדיוק מה שציפיתי שהוא יהיה.
בעבר חשבתי על לקנות אותו, אבל הוא לא היה זמין לקנייה מהאתרים שרציתי, ועכשיו אני כל כך שמחה שזה רק ספר ספרייה ושאני לא חייבת לסיים לקרוא את זה.

ההקדמה הייתה טובה.
חשבתי שאני הולכת לקרוא את המחשבות של קינג על הכתיבה, על היחסים שלו עם הכתיבה, חשבתי שאני אוכל להזדהות איתו בתור כותבת.
בגלל שיש לי יחסים מורכבים עם הכתיבה, התחלתי לרצות לקרוא ספר על כתיבה.
מה שגרם לי לתחושה הזאת היה טעות קטנה שעשיתי, וזה לבדוק אם יש אילו שהן תחרויות כתיבה שאני יכולה לגשת אליהן כרגע.
עשיתי את זה בלי לחשוב. פשוט לחצתי על הקישור שכבר היה שמור אצלי, רפרפתי על הרשימה, ואז מצאתי משהו שאשכרה מתאים לי.
לכתוב סיפור קצר.

כי אני יכולה לכתוב סיפור קצר!
אבל אז חשבתי על זה...
והבנתי שאני ממש ממש לא יכולה לכתוב סיפור קצר.
שאין לי שליטה כזאת על הכתיבה שלי.
שאני יכולה לכתוב על המחשבות שלי, ושאני יכולה לחרטט איזשהו שיר, אבל סיפורים תמיד היו החלק הכי קשה עבורי בכתיבה.
אז מה שקרה הוא שמצאתי את עצמי מחפשת באתר עברית ספר על כתיבה.
פשוט היו כל כך הרבה מחשבות על הנושא, ובאמת רק רציתי לקרוא את התקציר של משהו, פרק ראשון של משהו, ולהרגיש לרגע שיש איזשהו ספר שיכול להבין אותי.
שמרתי לי כמה מהספרים שנתקלתי בהם במועדפים שלי, ואז שכחתי מזה, הלכתי לספרייה, והפלא ופלא - נתקלתי בספר הזה.

לא הייתי ממש חדורת מטרה הפעם בביקור שלי בספרייה, פשוט הייתי חייבת להחזיר את "תנעלי את כל הדלתות" שלא התחברתי אליו.
לא ממש היה לי חשק למשהו ספציפי, כי אני כבר יודעת מה אני הולכת לקרוא בימים הקרובים ושאני במילא אצטרך לחזור לספרייה בקרוב כדי להחזיר ספר אחר.
אז פשוט לקחתי את זה...
ואני לא יכולה להכריח את עצמי לקרוא אותו מעבר לעמוד 28, כי זה פשוט לא ספר העיון שרציתי שזה יהיה.
בכנות, זה יותר כמו אוטוביוגרפיה על סטיבן קינג, שמתמקדת בעיקר באיך שהוא נהיה סופר, וזה לא משהו שמעניין אותי.
מעולם לא קראתי אפילו ספר אחד שלו, וגם אם כן הייתי קוראת, אני לא חושבת שזה היה מעניין אותי איך הוא עשה את זה.
והוא אומר משהו על זה בהקדמה הראשונה:

"התעכבתי עם זה כי לא בטחתי במניעים שלי - למה אני רוצה לכתוב על כתיבה? מה גורם לי לחשוב שיש לי משהו בעל ערך לומר?
התשובה הקלה היא שלמישהו כמוני, שמכר כל כך הרבה ספרים, יש בוודאי משהו בעל ערך לומר על כתיבתם; אבל התשובה הקלה היא לא תמיד הנכונה. קולונול סאנדרס* מכר המון עופות מטוגנים, אבל אני לא בטוח שמישהו רוצה לדעת איך הוא עשה זאת."
-

זה משהו שעבר לו בראש, והוא אפילו אמר דף אחרי זה, בהקדמה השנייה:

"ספר זה קצר, משום שרוב הספרים על כתיבה מלאים בלבולי מוח.
סופרים עלילתיים, כולל החתום מטה, אינם מבינים הרבה במה שהם עושים - לא למה זה עובד כשזה טוב, ולא מדוע זה לא עובד כשזה גרוע.
לכן חשבתי שככל שהספר יהיה קצר יותר, כך יהיו בו פחות בלבולי מוח."
-

ואז הוא ממליץ על ספר שנקרא "The Elements of style", מאת ויליאם סטראנק ג'וניור ו-אי.ב. וייט, ואומר שכל מי ששואף להיות סופר צריך לקרוא אותו.
ואז כשסיימתי את החלק של ההקדמות ונכנסתי לספר, לא הבנתי למה אני צריכה לדעת על קורות חייו משלב כל כך מוקדם.
הוא ללא ספק מלא בלבולי מוח מבחינתי, כי סטיבן, אתה פשוט לא העניין כאן וזה מעצבן כי אתה כותב כאילו אני חייבת להכיר אותך כדי להבין את הכתיבה שלך... ואני לא חושבת שזה נכון, אני לא חושבת שאתה עד כדי כך רלוונטי לנושא שאתה כותב עליו.

ניסיתי לדלג קדימה לחלק שנקרא שיותר עוסק בכתיבה, אבל השפה שלו יותר מדי אוטוביוגרפית, בגוף ראשון, ואני בהחלט מבינה שמכל סיפור אפשר ללמוד... אבל זה באמת לא מה שחיפשתי.
להכיר את הכתיבה דרך הסיפור שלו, ממש לא מתאים לי, כי אני רוצה להכיר את הכתיבה דרך הסיפור שלי, ולקרוא ספר שיעזור לי להבין את הסיפור שלי, ואני לא רוצה להשוות את התהליך שלו כאחד שכבר עשה את זה לשלי שעוד מנסה ללמוד אם היא בכלל יכולה לעשות את זה.
לכן החלטתי שהספר הזה לא בשבילי וסטיבן קינג לא יכול להיות מורה עבורי, אולי מודל לחיקוי, שכנראה ככה הוא מתייחס לעצמו בספר הזה ולכן הוא מגיש את עצמו בצורה כזאת.
אבל מה לעשות, באמת שאין לי שום עניין בסטיבן קינג, אז הכתיבה בגוף ראשון שלו רק צרמה לי בתור קוראת שגם כותבת שמנסה למצוא את עצמה בין הדפים.
לכן אוותר הפעם.
אבל אני שמחה על הציטוטים הבאים שהספקתי לקחת מההקדמה, כי אני כן חושבת שהם נתנו לי משהו שהייתי צריכה:

"אנחנו סופרים, ואנחנו אף פעם לא שואלים זה את זה מאיפה באים לנו הרעיונות; אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים."
-
"כלל חשוב שאינו מוזכר באופן ישיר בשום מקום אחר בספר זה הוא 'העורך תמיד צודק'. בפועל, אף סופר או סופרת לא יקבלו את עצתו של העורך במלואה, משום שלכולנו יש החטאות ופספוסים לעומת השלמות שבעריכה. במילים אחרות, לכתוב זה אנושי, לערוך זה אלוהי."

_

אני חושבת שהסיבה שאני מתקשה לכתוב סיפורים כשאני רוצה, זה כי אני קצת כותבת בסגנון זרם התודעה.
כלומר, לרוב אני פשוט מתחילה מאיזשהו מקום שבא לי להתחיל ממנו, וזה בונה את עצמו לבד, וזה לא משנה אם אלו סתם המחשבות שלי, שיר או סיפור.
אז הנה, מצאתי את התשובה שלי ללמה אני לא יכולה לכתוב סיפור לפי פקודה, כי סיפור דורש יותר תכנון וכנראה שכל הזמן הזה פיתחתי סגנון של כתיבה שמה לעשות - לא עובד בפורמט הזה.
אז אני חושבת שזה מתחיל להיות ברור עכשיו שאם אני רוצה לכתוב סיפורים, אני צריכה ללמוד לכתוב בסגנון שונה ממה שאני רגילה אליו.

זה כיף ללמוד על כתיבה.
גם כשאני לא כותבת, כתיבה היא עדיין אחד הנושאים האהובים עליי, ואני בהחלט אוהבת ספרים שהם על כתיבה.
אני פשוט לא חושבת שהספר הזה מספיק "על הכתיבה" עבורי.

11 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על על הכתיבה - רשימות על מלאכת הכתיבה