ביקורת ספרותית על על הכתיבה - רשימות על מלאכת הכתיבה מאת סטיבן קינג

---

יוצא שאני עכשיו, מול המחשב, גולש באתר 'סימניה', ומרגיש דחף עז ובילתי נשלט לכתוב משהו. לא יודע, משהו. סיפור. ביקורת. קטע.
בזמן האחרון, בתקופות רעות שבהן אני מרגיש מיואש, אני מגלה על עצמי כל מני דברים, כמו למשל שלכתוב עושה לי טוב. או לצייר. או לעשות כל דבר, שהוא כיפי, ושבמהלכו אתה קצת מפסיק להתעסק בדברים שמטרידים את מחשבותיך ביום-יום. היום למשל, במגמת קולנוע, התבקשנו לכתוב סיפור שיש בו שלט שמעביר אותך בזמן. כל אחד, לפי הדימיון שלו, כותב בסיפור לאילו זמנים השלט מעביר. אני כתבתי סיפור על נער שמרגיש לא טוב אחרי ארוחת עשר בבית הספר, הולך לרופא, הרופא מוציא לו שלט מן הקיבה שעליו יש 2 כפתורים, אחד אדום שכתוב עליו 'הגילגול הקודם' ואחר ירוק שכתוב עליו 'הגילגול הבא', הנער לוחץ על הכפתור של הגילגול הקודם והופך לשלט, ואז הוא מנסה את הגילגול הבא ונשאר שלט. הוא חוזר לרופא, שבודק אותו שוב ומחזיר אותו למצב בן אדם, הרופא שולח אותו לטכנאי שיבדוק ממה הוא בדיוק מתוכנת, הטכנאי בודק אותו ומגלה שבאשך הימני שלו יש בטריה ובאשך השמאלי שלו יש בטריה, הוא לא מבין מה קורה ואומר שאותו נער הוא מיקרה אבוד ושולח אותו למחלקת האבידות. שם, במחלקת האבידות, מישפחה אחת קונה אותו ואז קורה לה מה שקרה לאותו נער - הם גם לוחצים על הכפתורים וגם הופכים לשלטים. יום אחד הנער הולך ברחוב ופוגש את אותה מישפחה. הם מחליטים ללכת למחלקת האבידות ולהציע את עצמם למכירה, כדי שעוד ועוד אנשים יקנו אותם ויציעו את עצמם למכירה, השלטים יתרבו, ויחשפו את זיהותם האמיתית. ואז, עוד ועוד אנשים הופכים לשלטים. המסר בסיפור הוא, שלפעמים האנשים מבפנים נראים אחרת ממה שהם מבחוץ. המעבר בין 2 זהויות או יותר הוא דבר שמעסיק אותי מאוד, וכן גם כל הנושא הזה של מי אתה באמת, והאם מה שאתה מכריז שאתה הוא מה שאתה באמת.
בכל מיקרה - אני מניח שאתם מכירים את זה, את הרגע הרגע שבו אתם כותבים משהו. הרגע הזה שאתם שקועים עד כדי כך בדבר הזה, כל הראש שלכם נמצא רק בו. מן תרפיה כזאת למוח, להיפרד לרגע, גם אם קצר, ממה שמטריד אותך.

אז כמו שאמרתי, הייתי כאן ב'סימניה' ורציתי לכתוב משהו. לא יודע, משהו. סיפור. ביקורת. קטע. משהו.
פתאום עלה לי בראש הספר הזה, ויחד איתו גם עלה לי לראש כל הדברים שכתבתי כאן. אז החלטתי לכתוב. רבע שעה, אולי עשרים דקות של כתיבה - לא יודע, תפיסת הזמן שלי מאוד מעוותת בזמן שאני כותב, כי הראש שלי עסוק רק בזה - רבע שעה, עשרים דקות מתוקות ויפות של חוסר מחשבה בדברים שמטרידים אותך, ושקיעה אל תוך העולם הזה שנקרא 'הכתיבה'.

וזהו, תרגיל הכתיבה הסתיים. בחזרה לעולם האמיתי.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על על הכתיבה - רשימות על מלאכת הכתיבה