ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 בנובמבר, 2014
ע"י אאורה


אם נתתי רק 5 כוכבים ולא יותר - זו אשמת הכוכבים בלבד.

התחלתי אתמול בערב וסיימתי אותו היום בצהריים. תנו לי להסביר לכם אותו בציטוט מתוך הספר עצמו:
"לפעמים את קוראת ספר, והוא ממלא אותך בדחף משיחי ואת משוכנעת שעולמנו ההרוס לא יצליח להשתקם אלא אם כן כל בני האנוש כולם יקראו את הספר הזה. אבל לפעמים את קוראת ספרים כמו מכאוב מלכותי, שאי אפשר לספר עליהם לאנשים כי הם כל כך מיוחדים, ונדירים, ושלך, שהרעיון לפרסם בציבור עד כמה את אוהבת אותם נראה לך כמו בגידה."
או בציטוט נוסף:
"בזמן שקרא, התאהבתי כמו שנרדמים: בהתחלה לאט ואז בבת אחת."
קשה להסביר עד כמה מכושפת את יכולה להיות תחת השפעה של ספר שאת קוראת כרגע או שסיימת לא מזמן; איך את מסוגלת לבכות ולתת אגרופים לשולחן ועדיין לאהוב את היצירה הזאת עמוקות ולהרגיש אסירת תודה עליה וגם, לא יודעת, להרגיש שנהנית. גם בשלב שייללת ללא שליטה. כי קריאה של ספר טוב היא יותר מתחביב מהנה, יותר מסתם הרגשה טובה או כיפית – היא גם נותנת משמעות. היא... לא יודעת, חיונית.
כן, זאת המילה, בתכלס. חיונית.
חשבתי על זה כשהייתי בדרך לעבודה עם הספר ביד, ונשאר לי רק פרק האחרון להגניב שם. השיער שלי היה פרוע ולא בחרתי בגדים היטב כי ניסיתי לנצל כל דקה בבית בשביל לקרוא, ופתאום, לא יודעת. אהבתי שאני כזאת. זו הרגישה לי סיבה ממש טובה וממש מגניבה להיות מוזנחת היום, ואהבתי את עצמי בכל ליבי על כך שהספר הזה יכול להיות יותר חשוב לי מאיך שאני נראית היום.
שחזרתי כל מיני קטעים, אלה ששברו לי את הלב, אלה שהקסימו אותי, אלה שסתם גרמו לי לחייך בשעשוע. ניסיתי לדמיין את החיים של חולה סופנית, שנים על שנים, והרהרתי בטראגיות של החיים של כל הגיבורים בספר, והשפיות הלא נתפסת שלהם, הצורה שהם מצליחים עדיין להרגיש רגשות נוספים והכל ומסוגלים לצחוק לגמרי ולהיות שמחים לגמרי ולהתבאס מדברים מחורבנים אחרים שלא קשורים לסופניות שלהם. הנושא האחרון גרם למחשבות של לנדוד לצורת הכתיבה המבריקה של גרין. הספר די התגלגל לי במוח בדרך לעבודה, וצף לי משפט, כביכול ציטוט מספר אחר, הייזל ואוגאסטוס לא הפסיקו להזכיר אותו לעצמם ואחד לשני:
"העולם הוא לא מפעל להגשמת משאלות."

הספר הזה נותן משמעות חדשה לכוח סבל, כוח הסבל האמיתי - זה שחיים איתו את החיים במלואם, זה שמאפיין את מי שמתעקש להיות מאושר ולהתאהב גם תחת נטל הסופניות.
הוא ללא עוררין, אכן מרחיב את הלב ומכווץ אותו בעת ובעונה אחת.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
משה (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
לא יכול ב"ה
אני לא יכול לקרוא ספר כזה.
לא אעמוד בסבל. כבר חייתי אותו ולא רוצה עוד.
פנינו לחיים. נצחיים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ