ביקורת ספרותית על איזה גבר מקסים מאת מריאן קיז
ספר מעולה

---

זה הספר הרביעי של מריאן קיז שאני קוראת כמעט ברצף, והמגמה המסתמנת ממשיכה, כמו מעין חוק טבע. כל ספר שלה יותר טוב מקודמו. כל ספר שלה שובה אותי חזק יותר.
אהבתי יותר מתמיד את כל אחת משלוש הגיבורות הראשיות – לולה, הסטייליסטית מלאת החיים; גרייס, העיתונאית החריפה והחצופה; ואפילו מרני, אחותה התאומה, היפהפייה והשבורה. צחקתי לעיתים קרובות עוד יותר (בעיקר בזכות לולה). והבנתי פרט חשוב על מריאן קיז: היא מסוג הסופרות שגורמות לי לרצות לכתוב בעצמי. היא גורמת לי להרגיש כמו גיבורה בסיפור על חיי. אני לא יכולה לחשוב על משהו שמעיד בבירור רב יותר על הצלחתה לפרוט על מיתר עמוק בתוכי. ולא מצליח להימאס לי ממנה.

מדובר בפנינה פמיניסטית. ב-"צד השלישי של הסיפור" קיז מרומזת, נושפת את האג'נדה שלה בעדינות רבה, רק דרך ג'וג'ו. כאן הספר כולו צועק אותה. הוא גורם לי לחרוק שיניים בתסכול. הוא מעיר בי לוחמת צדק קטנה. איזה נושא לא נכנס לכאן? אל-הורות, אלימות נגד נשים, זהות מגדרית, פוליטיקאיות ונשים עם כוח, יחסי מין, שמרנות, צדקנות, רפואת נשים, מערכות יחסים בריאות וחולות, זנות, אונס, והיחס של התקשורת, החברה, החוק והמשפט לכל אלה.
קיז קצת משחקת עם הראש, משחררת את המידע מתי שבא לה, לא תמיד בסדר הכרונולוגי, גורמת לנו להיות שבויים חצי ספר בקונספירציה מסוימת על אחת הדמויות ואז הופכת את התמונה. היא חזקה בטוויסטים, ובניגוד לג'ודי פיקו – היא דואגת שתהיה להם סיבה עמוקה, ושנהנה מהם עד הסוף. היא מלהטטת במחשבות, היא כמעט פולשנית. אין ספר שלה שלא גרם לי להגיד את זה עליה: היא סוג של פסיכולוגית.

ובונוס: זה שיש הפתעות אדירות לאורך הדרך, לא פוסל את ההנאה בקריאה שנייה. קיז שנונה וכיפית ובסיום הספר מיד חזרתי לדפדף בו בגעגועים. היא סופרת ששווה קנייה, לא רק השאלה. וזהו, זה רשמי: אני מעריצה.

» ביקורות נוספות של אאורה
» ביקורות נוספות על איזה גבר מקסים