****
ת'כלס, לא ממש ידעתי למה אני נכנס. מהכותרת הבומבסטית ("לא השקרים יהרגו אותך, אלא האמת") ציפיתי לסוג של דיסטופיה קלילה יחסית, אינפנטילית אפילו, בסגנון של "משחקי הרעב". משהו שיעביר לי את הכיפור הזה בלי להתרכז בכאב ראש הרגיל של הצום. את חשבון הנפש שלי אני עושה כמעט כל יום, אז בכיפור אני אולי צם, אבל מעדיף לברוח קצת, בין השאר כי מתאפשר לי. "בואו ילדים, אל תפריעו לאבא" זה משפט שיכול להישמע רק פעם אחת בשנה, לצערי.
מה שקיבלתי, אבל, זה דווקא ספר די רציני, לחלוטין לא ספר נוער במובן הרגיל שלו - כנראה שבגלל זה הוא לא נפרש לטרילוגיה כפי שמכתיב הפורמט - שלצערי לא הועיל ביותר לכאב הראש שלי אלא אף העצים אותו במקצת.
סיפור העלילה הבסיסי מעניין - בני האדם שנותרו אחרי שואה אקולוגית שטיבה אינו ברור (בכל זאת, דיסטופיה וזה) חיים במבנה ענקי (a.k.a. "הממגורה") בגובה של 144 קומות מתחת לאדמה, ובו הם מנהלים משק אוטרקי הכולל את כל סוגי הקיום הרלוונטי לחיים מסוג כזה - יש מחלקות (מכניקה, אספקה, חקלאות, טכנולוגיה וכיו"ב) ותפקידים (ראש עיר, שריף וכד'). יש גם מערכת חוקים דווקא די הגיונית - רק שאסור בתכלית האיסור לרצות לצאת החוצה. או אפילו לחשוב על זה. מי שבכל זאת מביע רצון כזה, דווקא מקבל את מבוקשו, ומוצא את עצמו במהרה בחליפת אמודאים אטומה למדי מעל לפני הקרקע, נתון למרותם של תנאים אקלימיים קיצוניים ואוויר מורעל וקטלני. יש לו רק משימה אחת - לנקות את זגוגיות עדשות המצלמות שמשדרות את ה"בחוץ" אל תוך הממגורה. אחר כך אטמי החליפה מתכלים ואותה נפש חופשיה מוצאת את מותה האלים בחנק מהגזים הרעילים שמרכיבים את האטמוספירה.
ההמשך כמעט צפוי. יש סוד גדול, מישהו חושד במשהו, מגלים משהו, פורץ משהו, מישהו מת, ואז עוד מישהו, מישהו משתלט וממנה מישהו נוסף מטעמו, טובים, רעים, אמיצים, פחדנים, דה יוז'ואל שיט. כלומר, זה נחמד והכול אבל מייגע וחסר תוחלת, קלאוסטרופובי וסתמי. מכירים את הקטע הזה שאתם קוראים איזה ספר רחב יריעה ועשרים שלושים עמודים לפני הסוף אתם עדיין באמצע העלילה ואז אתם מעיפים מבט בשלושים עמודים הדקים האלה שנותרו ואומרים לעצמכם, הו לא, אין מצב בעולם שהספר הזה יכול להיסגר בכמה עמודים, וכמובן שאז אתם מגלים שלבנאדם שכתב כנראה נמאס וכבר רצה להוציא לאור ולעזאזל עם הכול והוא באמת קשר את כל החוטים מהר מהר או לחילופין הכניס איזה to be continued לטרילוגיה המתהווה? אז הנה.
מצד שני, אני חייב להודות שזה ספר בכלל לא רע ומעניין למדי, שמעבר לקלישאה הבסיסית המובנית בכך שהוא דיסטופיה אחרי שואה אקולוגית, ומעבר לגימיק של המאה ארבעים וארבע קומות, הוא כתוב דווקא בכלל לא רע ויש בו כמה רעיונות מעניינים. מאידך, האלגוריות לעולמנו אנו מעט משומשות גם הן, ולא ממש הצלחתי לחשוב על "חיינו לאן" ועוד מוסרי השכל הראויים להילמד מספר שנקרא ביום כיפור.
לסיכום - מיועד לחובבי הז'אנר, או לאנשים שלא קראו דיסטופיה הגונה בשנתיים האחרונות ומנסים את מזלם בטריטוריה לא מוכרת.
****

















