רק כשהייתי בערך באמצע הספר, התבררה לי העובדה שהוא התחיל כסיפור קצר ברשת. משפורסם הסיפור היו פניות של קוראים שהתרשמו ממנו להמשכים, והאווי נענה לדרישת הקהל. הוא הוסיף לספר פרקים, עיבה קצת את הרקע, והפך את הסיפור המרשים שלו לפרק הראשון בספר. לזכותו של האווי ייאמר, שלא הרגשתי בתפרים של הסיפור, ולו לא הייתי יודעת את זה, הייתי מתייחסת אליו כאל ספר רגיל, בזכות הכתיבה הטובה, העלילה ההומוגנית והמסרים המתאימים לסוג הזה של ספרות.
זה סוג של מדע בדיוני הכתוב למבוגרים. איך יודעים? האהבה אינה עיקר, ולא הסיבה והמסובב של הכל. היא קיימת במינון לא גבוה, ונושאים אחרים חשובים לא פחות ממנה, או חשובים כמוה. הסיפור מתרחש ב"עולם" של בני אדם המתקיימים במבנה ענק בן 144 קומות הנמצא מתחת לפני הקרקע. מעל פני הקרקע אי אפשר לחיות - שריד לאיזה מלחמה שהרעילה את כדור הארץ. מפתה לקרוא לזה "דיסטופיה" אבל זה לא - הסיפור אינו עוסק כלל בעבר על פני כדור הארץ, אלא בהווה של החיים בבטן האדמה. הוא בוחן את הקיום האנושי במצב ההיפותטי של חיים ללא מרווח נשימה אחד מהשני. כבר היו ספרים שתיארו את זה, והאווי מיטיב לתאר אותו.
האווי מתאר חברה אנושית המחולקת באופן לא שווה: בעלי מעמד עתירי זכויות "שווים יותר", "נחותים" עובדים קשה ומקבלים פחות. בעלי הזכויות חיים בקומות העליונות ועוסקים במינהל יוקרתי, פשוטי העם חיים בקומות התחתונות ביותר והם פועלים פשוטים. אחת למספר דורות מתקיים מרד במקום. ומי לפי דעתכם מתקומם נגד מי? צדקתם. המרד מדוכא אחרי המון קרבנות והפיקוח של אנשי המינהל על התושבים הוא הדוק ביותר וכולל את כל הדברים שאסור לבטא בקול. אין להם פייסבוק, או אמצעי תקשורת אחרים, אז כל מה שהם לוחשים בינם לבינם יכול להביא ל"טיהורם" ולהוצאתם אל פני האדמה, למוות בטוח אם כי לא ממש מיידי.
הספר כתוב היטב, העלילה מרתקת. נכון שיש מגבלה לסופר - הוא לא יכול לעקוב אחרי התהליכים הקורים בזמן אמת. אם שחרור בורג שנתקע במציאות לוקח, נניח, חצי שעה של עבודה מפרכת, סופר שכותב על זה צריך להצליח גם לגרום לקורא להרגיש את המאמץ והזמן, אבל להתחשב בקוצר רוחו של הקורא, ולתאר את זה במשפט. היו כמה קטעים שהאווי התעכב עליהם קצת יותר מדי, אבל לא היה בהם כדי להפריע או לגרום להפחתת המתח. ומה הוא אומר? שהמלחמות המובנות בהתנהלותו של המין האנושי נובעות מרצון - בדרך כלל ללא סיכוי - של "הנחותים" לשפר את מצבם, ולהשיג לעצמם מעט מזכויות היתר שיש לבעלי הזכויות. המלחמה הזו נידונה לכישלון אבל מייצרת המון גוויות והורסת מרקם חיים. ואולי המוני המתים הם המטרה הסודית של המלחמות שהמין האנושי מתאפיין בהן? מין אמצעי יעיל לדילול אוכלוסין ולהוצאת קצת מהתוקפנות המובנית בנו? אני לא מצליחה למצוא הנחה שתשלול את זה.

















