ביקורת ספרותית על 144 קומות מאת יו האווי
ספר בסדר

---

משום מה חשבתי שהוא ספר נוער.
דיסטופיה, נו... העולם רעיל, שארית האנושות חיה מתחת האדמה ב"ממגורה" גדולה, מרידות, שקרים... ספרים כאלה, נו. אתם מכירים אותם.
הופתעתי כבר בעמוד הראשון. הכתיבה היתה... כבדה יותר. יפה יותר.
לא השפה הפונקציונלית, הרדודה, שמוצאים בדרך כלל בספרי דיסטופיה-לנוער. ספרים כאלה נזקקים לדימויים רק כשהם מגיעים לתאר את שיערה המנצנץ ועיניה החטובות או משהו.
(לא שאני חושבת שספרי נוער לא צריכים או יכולים להיות כתובים היטב, כן? פשוט הרבה מהם לא כתובים טוב, למרבה הצער).

עוד מאפיינים שמבדילים את הספר הזה מהז'אנר אליו חשבתי שהוא משתייך?
מעמדות ורומנטיקה.
שניהם תופסים מקום פחות מרכזי בספר ממה שציפיתי.
חשבתי שנושא הקומות יעמוד במרכז: למטה גרים דלי העם ולמעלה העשירים והחשובים.
הקונפליקט המרכזי יהיה, מן הסתם, רומן בין בחור ובחורה ממעמדות שונים.
אז לא בדיוק.
המוביליות החברתית בעולם המתואר בספר גבוהה, העניין המעמדי שולי, והרומן שעומד בלב הספר אמנם חשוב - אבל לאו דווקא לכשעצמו אלא בגלל שהוא מציב את בני הזוג בעמדות אסטרטגיות משמעותיות כך שהקשר ביניהם מניע את העלילה (בצירוף מקרים בלתי סביר בעליל, אגב).
אמנם הספר מרפרר במפורש לרומאו ויוליה (שמה של גיבורת הספר הוא ג'ולייט, נחשו על שם מי), אבל מי שמצפה לסיפור רומאו ויוליה - הגירסה הדיסטופית - צפוי לאכזבה קשה.

אז כן, הופתעתי, וההפתעה יוצרת סקרנות והסקרנות הופכת דף אחר דף...
עד הסוף.
ואז... תהיתי עם מה, בעצם נשארתי בסוף.
הספר לא רע, בסך הכל.
אבל בעצם, סיפור המסגרת לא מספיק ברור.
השקרים שנחשפים לא מספיק גדולים ומשמעותיים, והמוטיבציה ליצור אותם לא לגמרי ברורה.
הספר נולד בתור נובלה שהסופר המשיך והמשיך לטובת הקוראים הנלהבים באינטרנט.
לטעמי, החלק הראשון של הספר שהוא לא רע בכלל בתור נובלה, לא קשור במהודק מספיק להמשך, ובהמשך נשאר משהו מאווירת הסיפור הקצר בכך שהרקע לעולם הדיסטופי ולשקרים בהם חיים אנשי הממגורה נשאר קצת מעומעם, נותן מרחב לדמיון, מה שהיה יכול לעבוד טוב בסיפור קצר, אבל עובד פחות טוב כשכל שאר פרטי העלילה כן מסופרים באריכות ובפירוט.
חוץ מזה, היו לי השגות מסויימות על ההיתכנות הטכנולוגית של דברים שתוארו בספר (דיבור במכשיר קשר תוך כדי צלילה לעומק? אפשרי?) אבל אני, בניגוד לג'ולייט גיבורת הספר, מבינה מעט מאוד בטכנולוגיה, אז שיהיה.
בסופו של דבר, נשארתי עם ספר די בינוני שנקרא בהנאה אך בלי להותיר אחריו משקע.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על 144 קומות