ביקורת ספרותית על מצרפי המקרים מאת יואב בלום

---

אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,
אני לא בטוחה מה בדיוק בי גרם לי לחשוב ככה ,ובכל זאת אני מחזיקה בדעה הזאת.
אני מעדיפה להחשיב את עצמי לכנה. רוב אנשים נוטים להיות יותר עיוורים לחיוב או לשלילה.
אני חייבת לומר שמניסיונות עגומים למדתי לבוא ללא ציפיות גבוהות לספרים של סופרים ישראלים. בוודאי אם זה ספרם הראשון.
אבל באמת שאת יחידי הסגולה ויואב בלום בניהם שמעלים בי את התקווה הזאת- אולי אנחנו לא אבודים . לפחות מבחינה ספרותית.

זוכרים שפעם הייתי כותבת בתחילת הביקורת איך הספר הגיע אליי? אז עם הספר מצרפי המקרים יש לי סיפור די נחמד.
*יום חמים ורגוע של סוף חודש מאי* הכיתה כיתה יא, הכל רגוע וצפוף מבחנים אבל אני מוכנה- אולי למבחנים אולי פשוט לשבת קצת עם עיניים עצומות ולהבין שאפילו הספה בסלון והמזרן שלי כבר מפריעים לי כשאני צמודה אליהם במשך ימים. אז רציתי לצאת מהכלוב הזה של הבית.

אני לא אוהבת להיות בבית ,מעולם לא אהבתי. אז יצאתי. לא עשיתי את זה מעולם אני חושבת (עד אז). פשוט נמאס לי אז לקחתי את תיק הצד שלי כמו שהוא ועם נייד בכיס פשוט פתחתי את דלת הבית ויצאתי.
אני לא בטוחה מה גרם לי לצאת –אולי באמת פשוט נמאס לי לרבוץ בבית כמו פרזיטית ,אולי נמאס לי שרוב החברים שלי חורשים ומבקשים ללמוד בלי הפרעה או סתם לא עונים כי הם מכינים מרק (הו כן ,גיליתי למה היא לא ענתה), אולי אין ממש סיבה מוחשית.
הרגלים שלי לקחו אותי לכל מיני כיוונים ופניתי הרבה כי הבנתי אני לא רוצה ללכת לשם ולפה ובטח שלא לבית של הבחורה שלא עונה לי כי היא מכינה מרק בסוף מאי. אז מפה לשם מצאתי את עצמי כשרגלי נושאות אותי אל תוך הקניון ואל סטימצקי.

הייתה את המוכרת שחייכה אליי כי טוב יש לי כבר פנים מוכרות בסניף הזה ופעם אישה אמרה לי שיש לי חיוך מדבק, היא הייתה מקסימה. הלכתי כמו סהרהורית דפדפתי בספרים קראתי פרק ראון שלי זה, פרק אמצע כלשהו של זה, עשרות תקצירים. בעיה המרכזית בי היא שאני אחד האנשים המגושמים בעולם- אסור לתת לי להיות מנתחת, זה רצח. הלכתי לי בין הספרים ואני לא בטוחה איך עשיתי את זה אבל פשוט עשיתי צעד מוזר, מעדתי על אחד הדוכנים והפלתי כמה ערימות של ספרים. אז היו שם כל מיני ספרים שונים אבל את הספר הזה אני זוכרת . למה אני זוכרת למה את הספר הזה? הוא לא היה מעליהם ,אין לו כריכה בולטת במיוחד, לא הייתי רעבה והסתכלתי על העוגיות (אם כי היה שם איזה ספר בישול שקיבל ממני מבט חטוף) הוא פשוט היה הספר שלא נפל.
ספרים רבים וטובים וכמה שפחות קרסו אותי על הרצפה וערימה של הספר הזה נותרה ישרה (בערך) מעלינו.
אז הוא הצליח הוא תפס את תשומת ליבי אבל רק קראתי את התקציר (אחרי שאני והמוכרת סידרנו את כל הספרים במקום ואמרתי כמה פעמים סליחה) ,אמרתי נשמע נחמד ועברתי הלאה.

לא קניתי באותו יום כלום ,סיפור מצחיק-כשאתה יוצא בספונטניות מהבית בלי תכנון קורים הדברים הבאים- בדרך כלל- אין לך גרוש עלייך, אתה בלי מים ובלי מפתח לבית. תתפלאו כמה דברים אפשר לעשות בלי כסף , בלי שום כרטיס ובלי מים.
אז היה לי יום נחמד, קצת זמן איכות אם אדם לא נורא כל כך-אני. אבל לעשות את זה שוב - לא רוצה. אני מעדיפה לצאת עם חברים , הם העצלנים או החרשנים שלי בכל זאת.

אז איך הוא הגיע לידי ? אחרי שכבר חשבתי ששכחתי ממנו. אז היה שבוע הספר וחברה שלי קנתה אותו ב3 במאה. אחרי שאני כבר קניתי את הספרים שלי וגמרתי את התקציב. אז עכשיו אחרי שהוא הושאל לאנשים אחרים הגיע תורי. אז במקום לדאוג לעבודות שלי ולדוח מעבדה שהוא חלק מהבגרות שלי. אני קוראת לי ספר עם כריכה ירוקה ועוגייה שבורה ונותן לדמיון של לגרום לרחף אל האזור הקסום הזה עמוק בתוך הראש שאליו מגיעים עם ספרים טובים כאלה שאתה יכול לראות שהסופר הפעיל את גלגלי השיניים האלה במכונה שנקראת מוח והוסיף לה קמצוץ של משהו מעצמו. כי בכל ספר טוב באמת יש משהו אמתי. אז נהניתי מהקריאה , מהמחשבה ,מהמקוריות אבל... יש בו את הדבר הזה שאני ממש לא אוהבת לפעמים – מעבר הגבול הדק בין סוף לא מפתיע בדיעבד ליותר מדי רמזים.
יואב בלום אולי השאיר לי יותר מדי רמזים לסוף והיה לי פשוט מדי להרכיב את הדרך- מעמוד *בודקת רגע מה היה העמוד* טוב אולי קצת לפני אני לא לגמרי בטוחה אבל כנראה שמ95 *חוזרת לביקורת* . אבל זה לא דבר רע. באמת אני פשוט כזאת אני תמיד מסתכלת לראות תמונה ואני תמיד מרכיבה את הסוף כבר מההתחלה אבל אתה יודע מה אני מעריכה בך יואב? אני לא הייתי משנה אותו . יש הרבה ספרים שאני ואחרים קוראים ותוהים "מה היה אילו הוא היה עושה דווקא ככה? העלילה לא הייתה יוצאת מגניבה יותר ככה? ומה אם יפול עליה\עליו עמוד חשמל או משהו?" – זאת לא רק אני ,נכון?

בכל אופן לא הייתי מפילה עליהם עמודי חשמל בדמיוני. היה בספר הזה תמימות כלשהי המשהו הזה שאובד לרוב רובם של המבוגרים אחרי גיל 40 בערך אז לא הייתה הפתעה גדולה לגלות שיואב הוא בחור צעיר, אבל מה הוא גרם לי עניין, לא כולם גורמים לי להתעניין תשאלו את אמא שלי אפילו- זה קשה. אני צופה לו הצלחה ואתם יודעים מה? גם לכם. תרצו ,תקראו אם בא לכם, מומלץ לצעירים בנפש, צעירים ומבוגרים שלא יזיק להם ניצוץ .

» ביקורות נוספות של טל
» ביקורות נוספות על מצרפי המקרים