ביקורת ספרותית על אהבותי הראשונות מאת איבאן קלימה
ספר מעולה

---

הו "אהבותי הראשונות".
אני חייבת להודות שכשראיתי את הכריכה ואת השם לא נמשכתי אליו כלל וכלל.
ויתכן מאוד שבנסיבות אחרות הייתי מפספסת את אחד הספרים הטובים שקראתי כבר שנים.
את הספר מצאתי כשסידרנו דברים (אני והמשפחה שלי), מכירים את הפעם בכמה שנים שפתאום לאבא ,לאמא ובמקרה של אחרים אישה או בעל פשוט מתחשק לעשות סדר בדברים הישנים?, להוציא את הארגזים הישנים מהבוידם? ובכן זה קרה לי בשבוע שעבר . בביתי לא קוראים הרבה ספרים- הבלעדיות על ספרי הקריאה היא שלי , אנחנו לא תמיד דומים למשפחה שלנו. אבל כמו רוב האנשים שגם לא קוראים תמצא ספרי קריאה בכל מקרה- אצל הרבה זה "ספר שקיבלתי במתנה מהעבודה, התקמצנו עלינו", "ספר ששאלתי מחבר לפני שנים וכנראה שמעולם לא היה צריך אותו חזרה", "הו שכחתי מזה, אמא\בני זוג ישנים\אח\אחות\חברת שיווק נתנו לי אותו פעם , מעניין למה" או כמובן "אין לי מושג מאיפה זה צץ" הקלאסי. פעם קראתי מחקר שטוען שקריאה מרובה של ספרים משפרת את הזיכרון – אולי אם היית קורא אותו היית זוכר יותר טוב. כפי שניתן לצפות מצאתי אותו בארגז ישן שהבאנו מהמקלט יחד עם הדיסקים של הסיפורים של דוד גרוסמן, כמה צעצועים ברובם שבורים וכמויות עצומות של אבק (כמה נחמד שנוסף להיותי היחידה שקוראת ספרים להנאתי אני גם היחידה בלי אלרגיה לאבק  ) . אז אחרי שניגבתי כמה דברים בארגז שכנראה ילכו לתרומה רק שעד אז יש סיכוי שכבר ימציאו טכנולוגיות משוכללות מספיק שלא יקראו דיסקים (כבר עכשיו קשה למצוא את דיסקיות ואת החלק הזה במחשבים שקורא אותם אבל אני סוטה מהנושא) , הספר פשוט היה שם בין הדסקים בכריכה עם כתב מרובע מיושן (כמו שאני אוהבת , תסתכלו על העבודות בית ספר שלי כשלא מחייבים אריאל או דויד) "אהבותיי הראשונות" ועלי כותרת ברקע. בחלק הזה לא נמשכתי. חשבתי לעצמי שזה עוד אחד מהספרים הרומנטים הישנים שכמובן עדיפים על הספרים הקטשיים להחריד או חסרי ההיגיון שמסתובבים היום כמו שלג באלסקה אך בדר"כ לא הסגנון שאני מתחברת אליו- אבל השיעור הראשון בספרים הוא- "אל תשפוט ספר על פי הכריכה!". אך כמה שאנחנו שוכחים את זה לפעמים... .
כך לקחתי אותו אליי אחרי שהתקציר בלבל אותי לחלוטין בשאלה על מה יהיה הספר, הנחתי אותו על שולחן הכתיבה ולקח שבוע עד שנזכרתי בו שוב.
הספר מדבר מעבר לנושא האהבה. הוא מדבר על תמימות, הוא מדבר על הכוח שיש לבני אדם, הוא ספר שמדבר עלינו. כן זה ספר שמחולק לארבע חלקים – ארבע נשים, ארבע סוגים של תמימות. אנחנו עוברים את המסע מהילדות, אל הנעורים ואל הבגרות .
הגיבור של הסיפור הוא לא על טבעי, אין דברים לא הגיוניים , זאת מציאות לכן אהבתי אותו- הוא אדם, הוא לא מושלם, הוא תמים, הוא יכול להיות גאון ושוטה, הוא לא יודע הכל ונמצא במרדף הבלתי נמנע של האנושות אחר ידע והנאות, הוא לא צדיק, הוא מרגיש- בלי שם הוא עדיין דמות שנוגעת . לסגור את הספר הרגיש כאילו איבדתי חבר גם אם הכרנו יום אחד (את הספר קראתי מערב שישי ועד ערב שבת) הכרתי אדם חדש שאיבד ,שקיבל, עם דמיון, שחי בתקופה אחרת, שמתבטא בצורה רהוטה ושונה משהתרגלתי.
למילים יש כוח מדהים, הן יכולות להעיף אותך אל השמיים ולרסק אותך על הקרשים. תמיד האמנתי בכוחן של מילים, בעיקר בכוחה של המילה הכתובה . קוראים נלהבים ואני מניחה שבודאי מי שעוסק במלאכת כתיבה יסכים איתי שלמילים כוח שמעבר ,המילים הנכונות יכולות לעשות הכל . בני האדם והתקשורת המיוחדת שלהם שבגללה הם יכולים להעביר יותר ולהסתיר אפילו יותר. כי למילים יש כוח.
אם לצטט את מילותיו מעוררות המחשבה – "העוצמה הנפלאה של המילים! אני קורא לך, מכשף אותך, כדי שאוכל לכשף בה אחרים!" מי יתן וכוחן של המילים יפעל למעננו גם כשבכוחן להרוס.
על הספר אני ממליצה בחום, אבל עדיף גיל 14 ומעלה – כדי שתוכלו להעריך אותו יותר.

וכך אסגור באומרי לא חכם סיני אמר פעם , עכשיו סופר צ'כי אמר פעם (למרות שניתן לציטוט משמעות ספציפית יותר ניתן לקחת אותו למקומות אחרי)- "הברירה של נשמת האדם היא, כנראה , בין להט התופת ובין כפור השמים".

קריאה מהנה :-)

» ביקורות נוספות של טל
» ביקורות נוספות על אהבותי הראשונות