ביקורת ספרותית על ללכת בדרכך - אני לפניך #1 מאת ג'וג'ו מויס
ספר בסדר

---

אז קניתי ספר שיצא עליו סרט
אז קניתי גם את ההמשך כי ידעתי שאקרא
אז קניתי גם את ההמשך של ההמשך כי המבצע היה 3 ב100
קורה.
אני זוכרת שראיתי את הספר הזה לפני הסרט .
אני זכרתי שזה ספר שמספר על אדם מרותק לכיסא גלגלים .
וקניתי בכל זאת למרות שכשקראתי ספרים שלגיברים הראשיים הייתה נכות מסויימת או מחלה תמיד התאכזבתי.
לא כי הם מתו או לא מתו (לפחות לא בסוף הספר) אלא כי היה שם משהו מאוד לא אמיתי, לא נכון, לא בדיוק.

בימים אלו אני חוזרת לקרוא אחרי שהייתה תקופה ארוכה שלא קראתי ספר עלילתי. ספרים לימודיים לא הפסקתי לקרוא.

אז מה המסקנות שלי מהספר הזה ולמה הגיע לו 3 כוכבים.
אולי בזמן אחר הייתי אוהבת אותו יותר או פחות אבל עכשיו.
לואיזה הדמות הראשית שנאבקת להיות עליזה ולעזור ,הלובשת דברים מעט משונים.
לואיזה עם הערכים שלה , עם ההחזקה באהבה לדברים פשוטים פשוט הייתה כל כך מוכרת.
אני עושה דבר נורא ומשווה עצמי לדמות הראשית בספר.
החודשים לפני שאדם שאתה אוהב מת הם קשים , יותר משכל מחשבה על כך אי פעם הייתה כואבת וחודשים אחר כך אפילו יותר.
אני במהלכו של הספר השני אז היזהרו מאובר ספויילרים.

אני לא מאמינה ללואיזה .
היא אדם שנותן לעולם לשנות אותו, לכופף אותו, לשבור .
היא נותנת לעבר שלה להגדיר אותה. היא נותנת להורים שלה, לאחותה ,לחבר שלה , לויל ואפילו לסייד ,הפקיד מלשכת התעסוקה, (חוץ מלבקש לא להיות "רקדנית אקזוטית"...).

"ללכת בדרכך" הוא ספר על בחורה קלה לתמרון אבל הפעם מי שמתמרן אותה "לתקן" את חייה ו"לממש את הפוטינציאל" שלה הוא משותק בכיסא גלגלים שמנסה ומצליח לשכנע אותה שהוא יודע איך לחיות ,מה נכון ,מה לא נכון ,איך זה וזה צריך להיות.
אז לא אהבתי את ויל , כן. הוא בחור עקשן ,לא נעים ועם תסביך אלוהות.

זה ספר שבא להיות קיטשי ורומנטי אבל זה לא מה שלקחתי ממנו (וגם לא ממש חיבבתי בו).

לא חיבבתי את ויל שלעג, התנשא, דרך ועיוות את הדרך של לואיזה להסתכל על החיים.
לואיזה לא הייתה שמחה עם החיים שהיו לה לפני שפגשה את ויל, זה נכון.
היא הייתה בחורה בחצי השני של העשור השלישי בחייה לא מבוגרת אבל גם לא ילדה, שנשארה לעבוד בעבודת מלצרות כי צריך היה להמשיך להחזיק את הבית. היא יצאה עם בחור מטעמי נוחות ועצלות לפרק את החבילה ונתנה להורים שלה ואחותה לגרום לה לחשוב שהיא לא טובה מספיק.
ויל לא עשה את זה טוב יותר. הוא ידע שאת חייו הוא רוצה לסיים ולהפסיק את הסבל הנלווה לנכות שלו- הנפשי והפיזי. ובכל זאת הוא המשיך להבהיר ללואיזה ולאחרים שהוא יודע הכי טוב מה היא רוצה ואולי רק אולי השמש זורחת לו מהישבן.
הוא שכנע את לואיזה שהיא לא צריכה להישאר בחיים שבהם היא לא מרוצה אבל הוא לא עשה זאת מטוב לב.
זה לא שהוא דיבר איתה ארוכות בתחילה על מצבה... ואיך היא מרגישה .... הוא פשוט הסיק שהיא לא שמחה מהחיים שלה רק בגלל שאלות קטנות או הערות שוליים מחייה.
הרשו לי לספר לכם שזה שהייתי בחו"ל רק פעם אחת בחיי וזה היה בפולין לא הופכת אותי לאדם ש"חי" פחות.
אני עובדת עם בחור שנוסע לחו"ל לטיולים מיוחדים ואיכותיים לפחות פעמיים בשנה ונראה שהוא ממש לא נהנה מהחיים, על פי רוב גם פחות ממני.

אז לואיזה לא מאושרת עד הגג מחייה. לא הרבה אנשים במצב הזה...

ויל אומר לה ומכניס לה לראש שהיא חייבת לנסות דברים אמיצים יותר כדי "באמת לחיות" אבל מכוון אותה לנסות לאכול דברים שעולים מלא כסף, טיולים שהיא צריכה להרשות לעצמה אותם ולא נותן דוגמא טובה כי בסוף הוא גם מודה שהוא אהב את החיים שלו רק כשהוא היה במילותיו הוא "פשוט נורא".

צריך להיות אדם רע כדי להיות מאושר? צריך להקריב אושר של אחרים ולרמוס את רגשותיהם כדי שאתה תהיה מאושר?
עולמי היה מר לי לו חשבתי כך.
לואיזה הופכת מאדם שמגדיר את עצמו על פי מה שחושבים ההורים שלו , אחות והחבר הדי טמבל.
לאדם שנותן לאדם שהיא מכירה חודשים ספורים להגדיר לה מי היא ומה היא רוצה מהחיים.

אני לא לואיזה.
אצלי זו גם לא הייתה התאבדות , אבל ניסיתי, באמת ניסיתי וזה לא היה מספיק , זה אף פעם לא מספיק .

אז למה בכל זאת 3 כוכבים? כי כן אהבתי אותו.
רוב האנשים שאני מכירה וקראו אהבו את סיפור האהבה שהתוקף שלו היה על הקיר ו\או ההתפתחות של דמותה של לואיזה , אולי גם בגלל סתם קיטש.
אז לא בגלל זה .
אני אהבתי שג'וג'ו לא עשתה אידאליזציה מיותרת באמת.
ויל הוא לא הבחור המושלם שנופל קורבן למצב , הוא דוש - ואם אתם מאמינים בקארמה אז הוא... גם... קצת מגיע לו.
לואיזה לא בחורה חריפה כל כך שהעולם היה אכזרי אליה- היו לה אופציות פשוט היו מגבלות גם מכן וגם מכן והיא נכנעה.

בסופו של דבר הספר הזה מבחינתי דיבר על כניעה. כולם נכנעו.
טרין אחותה של לואיזה לפחות נכנעת וחוזרת בה כמה פעמים .
אבל כמו פטריק ובטח שכמו ויל יש כניעות שאתה לא יכול לחזור בך מהן.
אני לא מסכימה עם זה . אבל כן יש אמינות בקלילות שבו מסופר הסיפור הזה.
אז אולי אני מנתחת את הספר הזה לרבדים שאני מוצאת בו אבל באמת שנהנתי .
אתה לא חייב להסכים עם הגיבור כדי שהסיפור יזרום ויהיה מעניין ואני שוכחת את זה לפעמים.
כולם נכנעו בנבחי מוחה של ג'וג'ו ואנשים אכן נכנעים הרבה בחיים אבל אני משתדלת בכל כוחי שלא.

אני מקווה שגם אתם נהנתם\תהנו ממנו ומשאר הסדרה, אין סיבה לא נכונה ליהנות מספר .

» ביקורות נוספות של טל
» ביקורות נוספות על ללכת בדרכך - אני לפניך #1