“"אני אגיע אליו!" "את כל הזמן אומרת שתקראי ואת לא קוראת, זה אצלך בבית כבר יותר מחודש!" "אבל אני באמצע של שני ספרים אחרים!" "אז תתחילי לקרוא אותו במקומם! איך את יכולה בכלל לקרוא שניים במקביל?!" "זה היה שלוש לפני שגמרתי את מלאך מכני...אני אחזיר לך את שניהם כבר ביחד כשאגיע אליו" "טוב נו..." מה זה הדבר הזה בתחילת הביקורת? למה הבחורה הזאת נותנת לנו לקרוא שיחת בנות? טוב זאת שיחת הטלפון שהייתה לי”

“חמש פעמים ניסיתי לקנות את הספר לפני שבאמת הצלחתי להוציא את זה לפועל. פעם אפילו דרך חברה. כמו שהבנתם - מתתי להמשך. ולמרות זאת, קראתי אותו באיטיות של חילזון כמו שקראתי שניים מהספרים הסוגרים של "אראגון", רק כדי ליהנות מכל רגע. אז הספר הזה התחיל מנקודה מבאסת. איזה שם גרוע, בחיי. דרך לילות האינסוף? באמת? אני אפילו לא בטוחה שאינסוף זאת מילה, הוורד עושה קו אדום למטה כל פעם שאני כותבת אותה. ומצד שני,”

“הא. עוד טרילוגיה. מה אני אומר לכם, זה פשוט השאיר אותי המומה. פשוט לא ציפיתי לזה, מכה מתחת לחגורה. מה זה?? אנשים לא צפויים היום. אז קודם כל, בואו נתחיל מההתחלה - מאיפה הספר? התשובה היא, כמובן, מחנות הספרים. אבל איך? זה הספר שנוסף לי עם "אש". ההמשך של מחוננת. כמה אני שמחה להצהיר שלדעתי הוא טוב יותר מאש. אוקיי, אז שאתם מסתכלים על העטיפה, היא ממש לא משהו. אולי החלק התחתון סביר - אבל הרסיסים הל”

“אני שונאת מכוניות. ברצינות, להסתכל על הדבר הזה מבפנים פשוט לא עושה לי את היום. גרוטאה מסריחה וחנוקה שמשום מה מאוד אוהבת להתקלח בחרא של יונים, ולהתנהג כמו כור אטומי לוהט שמתיך את כל החלקיקים בתוכו. מחשב, מחשב זה משהו אחר. מחשב זה אחת האהבות הגדולות שלי, והוא לוקח ממני הרבה יותר מדי שעות שינה חשובות (במיוחד לילדה פצפונת כמוני). אני+מחשב= חמש שעות של צפייה ב'היה היה פעם' והרבה צעקות מאבא. טלווי”

“"אני אגיע אליו!" "את כל הזמן אומרת שתקראי ואת לא קוראת, זה אצלך בבית כבר יותר מחודש!" "אבל אני באמצע של שני ספרים אחרים!" "אז תתחילי לקרוא אותו במקומם! איך את יכולה בכלל לקרוא שניים במקביל?!" "זה היה שלוש לפני שגמרתי את מלאך מכני...אני אחזיר לך את שניהם כבר ביחד כשאגיע אליו" "טוב נו..." מה זה הדבר הזה בתחילת הביקורת? למה הבחורה הזאת נותנת לנו לקרוא שיחת בנות? טוב זאת שיחת הטלפון שהייתה לי”

“חמש פעמים ניסיתי לקנות את הספר לפני שבאמת הצלחתי להוציא את זה לפועל. פעם אפילו דרך חברה. כמו שהבנתם - מתתי להמשך. ולמרות זאת, קראתי אותו באיטיות של חילזון כמו שקראתי שניים מהספרים הסוגרים של "אראגון", רק כדי ליהנות מכל רגע. אז הספר הזה התחיל מנקודה מבאסת. איזה שם גרוע, בחיי. דרך לילות האינסוף? באמת? אני אפילו לא בטוחה שאינסוף זאת מילה, הוורד עושה קו אדום למטה כל פעם שאני כותבת אותה. ומצד שני,”

“הא. עוד טרילוגיה. מה אני אומר לכם, זה פשוט השאיר אותי המומה. פשוט לא ציפיתי לזה, מכה מתחת לחגורה. מה זה?? אנשים לא צפויים היום. אז קודם כל, בואו נתחיל מההתחלה - מאיפה הספר? התשובה היא, כמובן, מחנות הספרים. אבל איך? זה הספר שנוסף לי עם "אש". ההמשך של מחוננת. כמה אני שמחה להצהיר שלדעתי הוא טוב יותר מאש. אוקיי, אז שאתם מסתכלים על העטיפה, היא ממש לא משהו. אולי החלק התחתון סביר - אבל הרסיסים הל”

“אני שונאת מכוניות. ברצינות, להסתכל על הדבר הזה מבפנים פשוט לא עושה לי את היום. גרוטאה מסריחה וחנוקה שמשום מה מאוד אוהבת להתקלח בחרא של יונים, ולהתנהג כמו כור אטומי לוהט שמתיך את כל החלקיקים בתוכו. מחשב, מחשב זה משהו אחר. מחשב זה אחת האהבות הגדולות שלי, והוא לוקח ממני הרבה יותר מדי שעות שינה חשובות (במיוחד לילדה פצפונת כמוני). אני+מחשב= חמש שעות של צפייה ב'היה היה פעם' והרבה צעקות מאבא. טלווי”