ביקורת ספרותית על האדמה הטובה [2014] מאת פרל ס. בק

---

זהו.ה20 ביוני הגיע,ואיתו סיום הלימודים.סיימתי 12 שנות לימוד!! וזה נראה לי ולשאר חבריי לכיתה כמו סוג של חלום.״זה אמיתי?זה באמת קורה?״.ולא בגלל שסבלנו כל כך בתיכון.
כן,היה קשה ולא אשקר.לקום כל יום בשבע,לשבת בשיעורים,לעקוב אחרי המורה המכתיבה,לסבול ויכוחים וחפירות (״תדליקו את המזגן!!״,״המורה לא עקבתי תחזרי שוב״),לעשות שיעורים,ללמוד למבחנים,לעמוד בדרישות של כל המורים (שמשום מה חושבים שהמקצוע שלהם הוא הוא המקצוע החשוב ביותר בתיכון).ובין כל אלה למצוא זמן להיפגש עם חברים,להנות,לבלות וגם לקרוא.
התיכון היה לי כבית,קלישאתי עד כמה שזה נשמע.אני זוכר את היום הראשון בתיכון.לא הכרתי אף אחד,הרגשתי מנותק לחלוטין.״מה אני עושה פה״,חשבתי לעצמי.״מה לעזאזל חשבתי לעצמי שעזבתי את כל החברים והלכתי לתיכון שאני לא מכיר בו אף אחד?״.הרגשתי כאילו כולם חברים,כולם מכירים זה את זה מהיסודי ומהחטיבה,ואיך אני אצליח להתחרות בחברויות שכאלה?
חזרתי ביום הראשון הביתה ובכיתי ובכיתי.אבל זה עבר.אחרי חודש מצאתי חברים לכל החיים.
ועכשיו שאני מסיים תיכון,אני מרגיש נטוש.״מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?״,התמרמרנו אני וחבריי.״שנה הבאה אנחנו מתחילים כיתה י מההתחלה!״ שלחנו למחנכת הכיתה.זאת
הרגשה מוזרה כזאתי.מצד אחד לא רוצים לעזוב,לא רוצים לעזוב את המסגרת הזאתי שהייתה לי דרך חיים 12 שנים.אבל מצד שני,יש מין פרפרים כאלו בבטן,כאילו שאנחנו יודעים שמחכה לנו משהו גדול בחוץ.העולם עומד ומחכה לנו (שוב פעם קלישאה),וזה תורנו לטרוף אותו (קלישאה מס׳ 3).

הואנג לונג מחובר לאדמה שלו.הוא מכנה אותה ״אמא אדמה״.היא תרומם אדם ותפיל אותו,אם זהו רצונה.הואנג מתחיל כאדם עני,עובד אדמה שצריך לכלכל את אביו הזקן.הוא יוצא כל יום לשדה,מעבד את האדמה וחוזר הביתה לטפל באביו.אבל הכול משתנה כשהוא רוכש (כמה נורא להגיד את זה) לעצמו אישה.או לן,שגודלה כשפחה בבית עשירים,מוצאת את עצמה כעת כאשת איש.היא עושה את חובתה כאישה-מעמידה צאצאים (ואפילו בנים!) ולאחר הלידה הולכת לעבוד בשדה כאילו מדובר בעניין של מה בכך.הואנג לונג מכלכל את דרכיו,זוכה בעושר אך יורד מגדולתו.חרפת רעב גורמת לו ולמשפחתו לנדוד לדרום,לעיר הגדולה כדי לחפש מזון וכסף.אבל הואנג מרגיש לא קשור בעיר.הוא בן למשפחה של עובדי אדמה,מה לו ולעיר?
הוא חוזר לאדמתו,אליה הוא מחובר בחבל טבור.האדמה מוקירה לו טובה על כך,ולאט לאט הופך הואנג לאדם עשיר.בשלב מסוים הוא מתחיל לאבד את זה (כצפוי).השתן עלה לו לראש,כמאמר הסבתות.

לא אחשוף איך נגמר הספר (למרות שלא מדובר באיזה ספר מתח).פרל בק כתבה פה רומן כל כך רגיש,כל כך כן ואמיתי,שקשה להישאר אדישים לזה.טרגיות החיים מודגשת ברומן זה.איך החיים לא צפויים,פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה (שוב פעם קלישאה).פרל בק זכתה בפרס פוליצר בעקבות רומן זה,ואפשר להבין למה.אפילו שיצירה זו נכתבה לפני כל כך הרבה זמן,היא עדיין כל כך עדכנית.כי החיים נשארים אותם חיים,בין אם אתה סיני במאה ה-20 ובין אם אתה בישראל במאה ה-21.

אני עוד לא יודע מה לעשות עם כל הזמן הפנוי שיש לי.כן,יש צבא (אבל זה רק במרץ).אני גם מתמיין לעתודה לרפואה (וויש מי לאק!),ומצאתי גם עבודה בתור קופאי בסופר פארם (מתאמן על ״יש חבר מועדון?״ כבר מעכשיו).אני גם אקרא,כמובן,כמה שיתאפשר לי.אבל אני מרגיש מחוץ למסגרת.הקרקע נשמטה מתחת לרגליי (קלישאה מספר אלוהים יודע כמה),וקצת כמו הואנג,פתאום אני מבין את הערך של שורשיות והאדמה.רק שהאדמה של הואנג היא אדמה עצמה,והאדמה שלי היא התיכון.לקחו לי אותה,נותרתי בלי בית,עקור בלי שורש.בפחד וברעד אני מקבל את הפרק הבא בחיי,אבל כל הזמן מהדהד לי השיר ממסיבת הסיום בבית הספר:״לא רוצה להתבגר,להשלים להסתגל,לקבל את זה ולוותר אני לא רוצה להתבגר״.להישאר צעיר לנצח וכל זה (בא ממישהו שחגג חודש שעבר 18).
עמכם הסליחה על כמות הקלישאות

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על האדמה הטובה [2014]