ביקורת ספרותית על האדמה הטובה [2014] מאת פרל ס. בק
ספר מעולה

---

סיימתי לקורא את הספר הזה בשבת בבוקר והדבר הראשון שרציתי לעשות הוא לגשת למחשב ולצעוק לעולם "אתם חייבים לקרוא את הספר הזה." אחרי מחשבה מעמיקה כבר פחדתי שאני לא אוכל לבצע סקירה בלי להרוס את גודל היצירה. אני באמת מרגיש שהספר הזה גדול מידי לכמה שורות מצמצמות. אך איך בכל זאת אני גורם לאנשים להכניס את הספר לסדר עדיפות גבוהה?

בחרדת קודש החלטתי לנסות בכל זאת...
אז על מה הסיפור?

אנג לונג איכר פשוט חיי עם אביו בכפר נידח, כשחלקת אדמה קטנה מפרנסת אותם. בשלב מסוים הוא מחליט לשאת אישה. הוא מתרץ זאת מסיבות אגואיסטיות, היא תטפל באביו ובבית. אביו מייעץ לו לא לקחת אשה יפה, כי אשה יפה לא בנויה לעבודות בכפר. הוא הולך לבית העשירים בעיירה הקרובה ומבקש שפחה לאשה. הוא מקבל את או-לאן וחוזר איתה לכפר. מכאן מתחילה העלילה העיקרית שנפרסת עד גיל הזקנה של הגיבור אנג לונג. את העלילה אין בכוונתי לפרט. אבל אומר על מה הסיפור באמת?

בעיני הסיפור הוא על שייכות ונאמנות.

נאמנות - לא במקרה הסופרת בחרה להוציא את אימו של הגיבור מהסיפור. היא חליפה אותה באדמה, כמו שהטיב לתאר יענקל'ה רוטבליט "היא תביט אלי טובה וחכמה, כמו בבן השב הביתה מן הדרך, תחבק אותי אליה בנשימה חמה, אמא אדמה." אני חושב שהאדמה היוותה בעבור הגיבור תחליף לדמות האם החסרה והוא היה נאמן לה עד סוף ימיו.
לגיבור לא הייתה אפילו אהבה אמתית אחת לנשים. כן, היו בו יצרים, היו בו רחמים וחמלה, אבל רק ביחס לאדמה הרגשתי שהוא אוהב אותה ממש, כמו שילד אוהב את אמו. לפי דעתי הסיבה שהוא לא הצליח לאהוב נשים, כי הוא ראה באהבה לאשה אחרת כבגידה.

שייכות - שאול טשרניחובסקי כתב פעם "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ". אני אפרק את המשפט הזה לשלושה חלקים.

"תבנית" – הכוונה היא לגנטיקה שלנו, אי אפשר "להיפטר" מחלקים שאנחנו לא אוהבים בגנטיקה שלנו. הגיבור בשלב מסוים מאס בדודו ובמשפחתו שחייה עימו, עד כדי כך שרצה להרוג אותם. הגיבור מתעשת ומבין שהריגת דודו היא מהלך מסוכן, שתביא למותו שלו ואין לו ברירה אלה לקבל את משפחתו, ובעצם את עצמו.

"נוף" – הכוונה היא לשאיפות שלנו, מי אנחנו רוצים להיות ולאן אנחנו רוצים להגיע? הגיבור חשב שהסיפוק הכי גדול שלו הוא להיות עשיר שגר באחוזה עם ילדים משכילים. לאחר שהוא מגשים את היעד הזה נפשו עדיין לא יודעת מנוחה. ילדיו החלו בסכסוך בגלל השאיפה שהתגשמה (העושר). בשלב מסוים הוא ממיר את השאיפה לעושר לשאיפה לשלווה.

"מולדתו" – האדמה והחברה שאנחנו חיים בה. הגיבור נדד בגלל עוני לדרום. בשלב מסוים הוא מתעשר ושוב נודד חזרה. על פניו היה לו אפשרות לחיות במקום החדש, אך הוא מעדיף לחזור למולדתו ולחיות שם כעשיר. הוא פורש מעבודת האדמה ועוזב לבית המפואר בעיירה. הוא הופך את שכנו ליד ימנו בטיפול בכל האדמות והעובדים. המגורים באחוזה לא גורמים לו נחת ,הוא בוחר לחזור לכפר למצוא שלווה.

שאלות בנושא שייכות והנאמנות ליוו את הגיבור בכל אחת ואחת מהדרכים. צחוק הגורל, ככל שהגיבור רכש אדמות והתעשר דבר אחד היה ברור. יותר משהאדמות שייכות לו הוא שייך לאדמה והוא יקבר בה.

חלקת הקבר היא סימבולית. בתוך החלקה קבורים רק המשפחה כולל דודו (תבנית). בחוץ צמוד לגדר קבור שכנו יד ימינו (מולדתו). מי שעדיין חי ולא קבור שם אלו השאיפות של ילדיו (נוף), השאיפה שלו לאחזקת האדמה יקברו ביחד איתו.

כך מסתיים סיפור מופתי זה.

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על האדמה הטובה [2014]