ביקורת ספרותית על סתת האבן - העיירה פילבקה #3 מאת קמילה לקברג
ספר בסדר

---

חשבו על כריך עם ממרח דגים טבול בכוס שוקו. מצליחים לדמיין?
זה מה שאוכל פטריק, הבלש של לקברג, כשהוא חוזר הביתה מיום עבודה מעייף. את המעדן הזה הוא מכין בעצמו – לוקח פרוסת לחם כהה מורח אותה בנדיבות בממרח דגים, מכין כוס שוקו, מגלגל את הכריך וטובל אותו. חזרתי על הקטע בספר כדי להיות בטוחה שלא טעיתי.
השילוב הבלתי אפשרי הזה מנצח בנוקאוט את מה שהחשבתי עד לרגע זה כשילוב הגרוע ביותר שמישהו מסוגל לאכול – בסלי גריל עם קוטג' שאכלה חיילת ששרתה איתי. (דנה, אם את קוראת שורות אלה אני מתנצלת, אבל זה באמת היה נורא).
לא פלא שפטריק מתקשה לפתור את התעלומה.


התעלומה בסתת האבן עוסקת ברציחתה של שרה, ילדה קטנה בת שבע. מי שכבר מכיר אותי כאן מביקורות קודמות יודע שלא ממש מסובך ללחוץ אצלי על כפתור הדמעות. מספיק שאיזה ילד יאבד את אמא שלו ואני כבר אזיל דמעות תנין. לא צריך להיות בלש מצטיין כדי להסיק שאם הנקודה שנחרטה אצלי בזכרון היא דווקא ממרח דגים ושוקו אז לא חשבתי שהספר משובח במיוחד.

האמת היא שהסיפור לא כזה גרוע. גופתה של שרה מתגלה במים מול חופי העיירה פילבקה.
מסתבר שפטריק (סלחו לי על שאני לא מצטטת את שם המשפחה אבל השמות השוודים מסובכים מדי בשבילי), בלש בתחנת המשטרה המקומית, מכיר אותה היכרות שטחית. מכאן העלילה מתחלקת לשני חלקים נפרדים המשולבים ביניהם. מצד אחד חקירת מותה של שרה. מצד שני סיפור שמתרחש כמה עשרות שנים אחורה. כמובן שבסוף שני הסיפורים קשורים זה לזה והסיפור השני הוא מפתח לפתרון התעלומה. מה שלא אהבתי הוא שהכתיבה של לקברג בינונית ושטוחה. לדמויות אין שום עומק. לא הצלחתי להזדהות עם אף אחד. ובכל זאת הכתיבה שלה קריאה וקולחת. מבחינת העלילה – בספר מפוזרים המון מסיחים, סודות עבר של הדמויות, וזה בהחלט עוזר לטשטש את זהות הרוצח וכן ליצור את התפניות המתבקשות בעלילה. הבעיה היא שבחלק מהמקרים מופרחים משפטים מעורפלים ביותר שרומזים על סודות, אך אין שום התיחסות אליהם בהמשך. סתם מסך עשן בלי אש.

הקיצר, מומלץ למי שכמוני קורא ללא הבחנה כדי לברוח לפעמים מהמציאות בלי לחשוב יותר מדי. בהחלט יותר בריא מאשר כמה כוסיות וודקה. לגבי הטעם...

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על סתת האבן - העיירה פילבקה #3