ביקורת ספרותית על סתת האבן - העיירה פילבקה #3 מאת קמילה לקברג
ספר טוב

---

ממתי נבטה בי אותה תשוקה חסרת מעצורים לספרי מתח? כנראה שבשחר ילדותי. ומי שאחראית לה הינה אניד בלייטון, תנוח בשלום על משכבה, שבזכות השביעיות והחמישיות, חבורות הבלשים הצעירות וכלביהם, המערות והמנהרות הסודיות שהתגלו מאחורי הארונות, המפגשים הסודיים בצריף עם לימונדה וביסקוויטים וההפלגות אל האי של ג'ורג', בזכותם נמתחו עצבי באותו עונג שלא יבינו אותו מי שטעמם הספרותי המבוגר אינו כולל את לי צ'יילד, יו נסבו, לינווד ברקלי, ג'ון וורדון, הרלן קובן, פטרישיה קורנוול, רות רנדל, פ.ד. ג'יימס, בוריס אקונין, רוזמנד לאפטון ועוד רבים רבים וטובים.

חמדת, הללווו! הכוונה גם אליך, יקירה.

שמתם לב, ידידי, שהרנסנס של ספרות המתח הסקנדינבית לא הטתה את הכף לזכותם, וכי הרשימה שלעיל כוללת רק יו נסבו אחד. כן, גם אנכי יודעת שענף היצוא הכי ריווחי של מדינות הנורדים הינו ספרות מתח מתורגמת לעשרות שפות, וגם אנוכי ערה לעובדה כי בשולחנות המכירה של צומתסטימצקי מונחים בו-זמנית כמה וכמה ספרי מתח מארץ הוויקינגים, ספרים שיצרי הרע דוחק בי לקנות על סמך כריכתם האחורית המבטיחה. אבל כבר הגעתי מזמן למסקנה כי רובם ככולם בינוניים ביותר וטוענים לכתר לא להם.

קמילה לקברג יוצאת דופן במקצת ומעמידה את האמביוולנטיות שלי במבחן קשה.
מצד אחד, ספר מתח מותח באמת. התעלומה מצוינת, החיתוכים בעלילה גרמו לי כמעט להציץ בעמודים הבאים. אבל לא. החיתוכים הללו, אגב, ממש מבקשים מסוכן הוליוודי לקנות את זכויות הספר. הסרט בדרך.

את הסיפור העכשווי מלווה סיפור מן העבר והקשר ביניהם מתגלה קרוב לסוף.

מצד שני, הספר טובל בקלישאות למכביר. הוא סובל מכל המחלות מהם סובלים רומנים בינוניים. תיאורים פשטניים, מין הומור לעניים, הדמויות מוקצנות למרות שהן עגולות ומלאות. הטיפשים הם אידיוטיים להפליא, בראשם מפקד המשטרה שאין שום סיכוי בעולם, שבן דמותו המטומטמת עומד בראש איזו תחנת משטרה בעולם המערבי. אריקה, הגיבורה ללא חת מן הספר מלכת הקרח, הופכת בספר הזה להיות רכיכה מדוכדכת, הסובלת מדיכאון של אחרי לידה ומכל הסימפטומים מהם סובלות אימהות צעירות לתינוקות מנדנדים. בסוף הספר מודה לקברג לכל מי שעזר לה ומודה כי את הספר כתבה לאחר לידת בתה השנייה. כנראה שהחיים והספרות לא צריכים להתערבב כל כך. גם דמותה של אנה, אחותה של אריקה מן הספר הקודם, ממשיכה להיות אישה מוכה, אבל דמותה מיותרת לחלוטין בספר הזה ואין לה כל השפעה על העלילה.

סתת האבן מספר את סיפורה של שרה, ילדה הסובלת מבעיות התנהגות שונות, הנרצחת בטביעה מוזרה. הסופרת מציירת לנו קולאז' של דמויות מרתקות, תושבות הכפר פיילבקה, כפר דייגים ציורי. הדמויות כולן צופנות סוד, הוריה של שרה, סבתה ובעלה, השכן ממול, איתו מנהלת סבתה של שרה מערכת של מריבות ומשפטים ארוכת שנים. בן השכנים הסובל מתסמונת אספרגר, אמו השונאת את בעלה, נער הנפגע מהתעללות מינית, והשוטרים בתחנת המשטרה, שגם הם נושאים קופת שרצים לא קטנה. בכוונה אינני נוקבת בשמותיהם כדי שלא לגלות יותר מדי.

הסיפור ההיסטורי עוסק בסתת אבן ובאשתו, החל משנת 1923 ועד ימינו. הסיפור מותח מאוד, ובמיוחד מסקרן הקשר הנסתר בין שני הסיפורים, אבל הסיפור הזה לוקה בבינוניות סיפורית אפילו יותר מן הסיפור העכשווי.

ארבעת הכוכבים שבהם זיכיתי את הספר, מגיעים לו אך ורק בגלל עלילת המתח המורכבת והדמויות העגולות. לכתיבה של לקברג מגיעים שלושה כוכבים בקושי. הכישרון הסיפורי שלה מצוין, אבל סגנון הכתיבה מזכיר סופרים בינוניים רבים כמו ויקטוריה הייסלופ, רם אורן, פיטר ג'יימס, דן בראון, דייויד באלדאצ'י ועוד רבים ולא ממש טובים.

וכאן אני פונה בתחינה למנהלי הוצאות הספרים: האמנם פסו מן הארץ סופרי מתח בריטיים ואמריקנים ראויים לשמם? הלוא עד שסטיג לרסון ילד את הטרילוגיה הארכנית שלו, חשבנו כולנו שבסקנדינביה כולם צדיקים גמורים. אז הבו לנו סופרי מתח אחרים, אבל כאלה שהם משובחים, שכותבים בכישרון, שיש בהם אותו ניצוץ נפלא של שנינות ופקחות וסרקזם.
כי קמילה לקברג אמנם אשה יפה מאוד, אבל כשרון הכתיבה שלה דומה מדי לסגנון הכתיבה הקלישאתי של נערה מתבגרת. חבל שלא חברה למי שיעניק ברק לסיפור היפה שלה.

------------------
במאמר מוסגר, עלי לציין, כי אני מכירה לפחות חמישים כותבי ביקורות בסימניה (שאינם סופרים) שכישרון הכתיבה המעולה שלהם עולה על זה של לקברג ודומיה עשרות מונים. ולכן אפשר היה לצמד שני כותבים לספר על מנת ליצור את המותחן האידיאלי: מספר סיפורים מוכשר עם כותב מוכשר.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על סתת האבן - העיירה פילבקה #3