ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 באפריל, 2014
ע"י אלינור
ע"י אלינור
"ללכת בדרכך" הוא ספר שמוכיח שניתן לכתוב ספר קליל, זורם וכיפי – מבלי שהוא יהיה מטופש.
העלילה סובבת סביב שאלה מוסרית קשה: האם עלינו לסייע לאדם לשים קץ לחייו אם הוא סובל סבל פיזי קשה ללא שום דרך שמצבו ישתפר? הדעות שונות ומגוונות אך מעבר לשאלה החשובה הזו הספר מתאר את התהליך הנפשי שעוברת הגיבורה, מאישה חסרת כל ערך עצמי בעיניה ובעיני סביבתה לאישה עם ביטחון עצמי, שלמה וחזקה. הספר מתאר גם את השינוי שעוברות הדמויות האחרות שסביבה ואת היחס שלהן אליה, והתהליך הוא מעניין.
לדעתי, מדובר בספר שהרבה אנשים יאהבו לקרוא, כי הוא באמת ספר שעוסק בנושא חשוב ועקרוני, אבל הוא לא "כבד" וטרחני. למרות היותו קליל וזורם, הוא אינו מעליב את האינטיליגנציה של הקוראים.
יש כמה נקודות שפחות אהבתי בספר:
הקטע שבו ויל לוקח את לואיזה לקונצרט הוא קטע מועתק, אחד לאחד, מהסרט "אישה יפה". זוכרים את הסצנה שבה ריצ'רד גיר לוקח את ג'וליה רוברטס לאופרה? אז זה בדיוק הקטע. אפילו יש שמלה אדומה, כמו בסרט. פויה, ג'וג'ו, לא יפה להעתיק סצנות.
הדבר השני שלא אהבתי הוא הסוף – לא בגלל המוות של ויל וכו', אלא בגלל כל הקלישאות שסביב. זה יכול היה להיות הרבה יותר מעניין לראות מה היה קורה אם לואיזה לא היתה נוסעת אחריו. לראות את החרטה, האשמה, במידה והיתה חשה אותה.
והדבר השלישי – ג'וג'ו מויס עשתה לדמויות שלה ולקוראים חיים קלים: אמנם ויל עובר תאונה קשה וגורם לו נכות, אבל הוא עשיר ויכול להרשות לעצמו מכשור מתקדם, טיולים בחו"ל, וקצת הנאה. כנראה שהמסר שמנסה הסופרת להעביר הוא – שכסף לא יכול לקנות כל דבר, ובפני הגורל אין מעמדות חברתיים. סבבה.ובכל זאת, מעניין יותר היה לכתוב על אדם שאיבד את כל העצמאות שלו ואין לו את היכולת לצאת לחופשות, מכשור מתקדם, ומטפלות צעירות וסקסיות שיעזרו לו... זה באמת קצת דימיוני.
בקיצור – ספר טיסה חביב ברמה בינונית שנחמד לקרוא כדי להעביר את הזמן. אין לו איזה ערך ספרותי מיוחד, אבל מצד שני, הוא זורם ומעניין ומעביר את הזמן בכיף. עוד ספר שיהפוך לסרט בקולנוע, זיכרו את דבריי.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
