הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 במרץ, 2015
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
כנראה שמשהו התקלקל בתעלת הדמעות שלי. בדרך כלל אני בוכה מכל ספר או סרט שיש בו אפילו שמץ של עצב. אפילו מהלהיט האחרון של דיסני "לשבור את הקרח" בכיתי. כשלקחתי את הספר הזה מהספריה הכנתי ערמה של טישואים והתכוננתי לבכי טוב כזה ומשחרר. "זה ספר שאפילו ציניקנים בוכים בו" הבטיחו הביקורות. למרבה הפלא עיני נשארו יבשות לחלוטין. איך זה קרה? פשוט מאוד. הספר היה צפוי לגמרי בעיני ולכן לא ממש מרגש.
לואיזה קלארק היא צעירה בת 26 העובדת מספר שנים בבית קפה שכונתי, ומפרנסת את משפחתה – אם שמטפלת בסב, אחות שהיא אם חד הורית צעירה, אב שמשרתו בסכנה מתמדת. כשלואיזה מפוטרת היא מוכרחה למצוא עבודה כמה שיותר מהר, ולכן מסכימה בלית ברירה לשמש מטפלת לויל, גבר עשיר שמשותק מהצוואר ומטה לאחר תאונה. המפגש בין השניים כבר נכתב המוני פעמים – האישה הפשוטה שהיא מקסימה וקלילה, הגבר שהוא קשה ומגעיל אליה, התחלה שהיא בלתי נסבלת לשני הצדדים, עד שהם נקשרים זה לזו כמתבקש. כמה לא מפתיע לגלות שמאחורי הציניקן המריר מסתתרת נפש עדינה שמצליחה לגרום ללואיזה לקחת אחריות על חייה ולממש את הפוטניציאל הרב שכמובן טמון בה. בקיצור, סטריאוטיפ על גבי סטריאוטיפ. יאמר לזכותה של מוייס שהיא שוברת בחלק השני של הספר את התבנית השחוקה עד זרה של אלייזה דוליטל. מסתבר שלמשפחתו של ויל יש סיבה להעסיק את לואיזה מעבר למה שסופר לה בתחילה. אולם למרות התפנית העלילתית יכולתי לחזות את ההמשך, מה שכנראה תרם ליבוש הדמעות שלי עוד בטרם הבשילו לצאת.
לטובת הספר ניתן לומר שהוא קריא מאוד, דמותה של לואיזה באמת מקסימה ומעוררת הזדהות, וגם הומור יש כאן לעיתים. באופן עדין יש כאן גם ביקורת על החברה – בדידותו של אדם שהיה מרכז החברה ונעזב לנפשו מרגע שהיה לנכה, ההוצאות הבלתי אפשריות שמתלוות למצב כזה, הצביעות של החברה שמחליטה שכל אדם צריך להיאחז בחייו בכוח ולא מאפשרת למי שרוצה את הבחירה לסיים אותם.
למרבה המזל זה לא ספר ישראלי, ולכן מותר לי לא להקסם ממנו. בביקורת האחרונה שלי שלא היללה הסופרת נעלבה באופן אישי וחברותיה הציפו אותי בהודעות נרגשות עד שוצפות בתוספת עלבונות ואיחלו לי שיהיה לי ילד אוטיסט. הפעם אני מניחה שמוייס, שזהו רב מכר נוסף שלה, תהיה אדישה לחלוטין לביקורת אנונימית באתר ישראלי.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה זשלב. כן, אני רצינית. קיבלתי איחולים מקסימים
רק כי העזתי לא להתפעל מהספר.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה שונרא .זה באמת חמור התגובות הללו אבל אני לא רוצה
לתת להן עוד במה. מחקתי וזהו. את דעתי כבר כתבתי בביקורת.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות, מסכימה איתך לגבי הספר. את הסרט לא ראיתי.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
דן, אני לגמרי רצינית. ואני חושבת שהספר שלה דווקא מצליח. נראה לי שאני בדעת מיעוט.
|
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אני אישית אהבתי את הביקורת.
ולגבי כל אותם מלעיגים על ביקורתך האחרונה על תתייחסי. תמיד יהיו אנשים שיבקרו אותנו, תמיד יהיו אנשים שמנגד יעמדו ויתמכו. כמו שהבנת אני מן התומכים בך. סופר/ת צריכים להבין, כאשר אדם מבקר את ספרם זה לווא דווקא מהווה ביקורת על ההתנהלות הימיומית שלו/ה. חשוב לדעתי להפנים את דבריו של דוד המלך ע"ה 'מכל מלומדי השכלתי' ואז גם נוכל לראות תמונה מלאה יותר. ברכות |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
שונרא, מחוברים לחיים הוא סרט מופלא. הספר דנן סמרטוט מחורר וישן משימוש.
גם לי ההשוואה עברה בראש.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה.
ואין מה לעשות - הכל אישי. מתברר ש(גם)לסופרים יש חברים נאמנים, שבטוחים שהם עושים שירות טוב לחבריהם בתגובות מהסוג הזה.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
לא חייבים כלום,
רק מה שאת מרגישה..כל השאר באמת שטויות..
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אני לא כל כך הבנתי למה התכוונת בפסקה האחרונה שבה כתבת שחבריה של הסופרת שכתבה את הספר שעליו כתבת את הביקורת האחרונה, איחלו לך שיהיה לך ילד אוטיסט וכל מי דברים בסגנון, רק בגלל שלא אהבת את הספר? מה, את רצינית???
הביקורת טובה, אבל כנראה שלא אקרא את הספר הזה. וכנראה גם לא את הספר ההוא עם הילד האוטיסט. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
לא היה סרט צרפתי כזה בשם "מחוברים לחיים"?
ואל תהיי כל כך בטוחה שזה יעבור לך בשתיקה אצל ג'וג'ו. בטח יהיו כמה "נשמות טובות" שישלחו לה תרגום. וברצינות: אם זכית למטר של חירופים וגידופים מצד חברותיה של הסופרת, זה חמור מאוד. לדעתי עלייך לפרסם אותם כדי שיזכו להתייחסות הראויה להם. יש לך פה חברים. |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
הספר הזה הוא ספר רע, כתוב רע, ע"י סופרת שהצליח לה חלק קטן אחד בהנערה שהשארת
מאחור וזהו. לא מבין למה בכלל טורחים להמשיך לקרוא אותה. להתרחק מהספר הזה.
|
|
|
ירון דן
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
או שאולי לא בכית ממנו, בגלל הציפייה הגבוהה?! כגודל הציפייה... כך גודל... הטישו המבוזבז
את רצינית לגביי העלבונות מהסופרת הישראלית?! מעניין מי זאת , וזה אולי מסביר למה הספר שלה לא הצליח. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
