ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 במרץ, 2015
ע"י מורי
ע"י מורי
ג'וג'ו מויס הובאה לידיעתו של הקורא הישראלי עם הלהיט הקודם "הנערה שהשארת מאחור". בספר ההוא היה פרק התחלתי משובח וכל ההמשך מרוח, משל פזילה מהירה לתסריט בוא יבוא.
הספר לפנינו פניו כולו לסרט עתיר רווחים, עלילה בוליוודית בפזילה הוליוודית. ובמה דברים אמורים? הדברים אמורים באחר ויל טריינר, בחור בן 33 מעיירה מסויימת באנגליה, עיירה בה גדל ברווחה ולמשפחתו טירה שרווחיה מתיירות. הוא עצמו הגיע מהר מאוד ללונדון, הפך למנהל מצליח בחברה המשתלטת על חברות אחרות והתעשר עד שנפגע בתאונה והפך למשותק בארבע גפיו.
שנתיים לאחר מכן אנו פוגשים את לואיזה קלרק בת ה-26, מפוטרת טרייה מבית קפה שזה עתה נסגר ואותו אהבה. בלשכת העבודה הציעו לה עבודה עם משותק בארבע גפיו. בראיון אליו היא ניגשת המראיינת היא אמו של המשותק, קמילה טריינר, הממהרת להעסיק אותה למרות חוסר ניסיונה בתחום. הסוד מתגלה עד מהרה: ויל בוחר לסיים חייו בעוד שישה חודשים בדיגניטס השוויצרי, מקום בו אנשים בוחרים לסיים חייהם בהתאבדות. לואיזה צריכה איכשהו, מלבד סיוע בטיפול, לרומם את רוחו ולמנוע את הרצון להתאבד. ויל כמובן לא יודע שהיא יודעת ואפילו נתן, המטפל הרפואי, לא יודע שהיא יודעת.
כדי לסייע במציאת תוכנית לרומם את רוחו, לואיזה מסתייעת באחותה קטרינה, המעלה רעיונות משלה. הרעיונות הראשונים נידונו לכישלון, אך בסוף יש דווקא הצלחה קטנה.
לא אמשיך לגלות. זה באמת לא עד כדי כך חשוב.
מה שחשוב באמת זה הזן החדש של הכותבים (והכותבות, כמובן) המפנים פניהם לקוראים באשר הם ומכל שדרות העם. על פניו זה בהחלט בסדר, הכסף שופע וגם הפרסום. לי זה רע. הספר הזה תפור תפרים גסים: המעברים העלילתיים מודבקים מטלאים, הדמעות מושפרצות ע"י מאפר נמרץ מדי, העלילה המתרחשת ב-2007 לא צריכה לייחס למחשב כוחות מאגיים ולמסור מספר טלפון ביתי במקום סלולארי זה אנכרוניזם שעבר זמנו. זה עוד איכשהו נסבל.
אלא שהספר עוסק בדילמות מוסריות כבדות וכאן כוחה של מויס באמת דל. היא בחרה בדמויות בלתי אפשריות מחד גיסא (לואיזה קלרק החצי-היסטרית) ומאידך גיסא בדמות כל כך מתבקשת, שאיכשהו זה יוצא רע (קמילה, אמו של ויל, שופטת מוערכת). גם זו וגם זו אינן דמויות חזקות בהתלבטות מוסרית, הוספת האב הבוגדני מוציאה אותו מכלל המשחקים את המשחק המוסרי וכן הלאה וכן הלאה.
הסיפור יכול היה להיות חזק יותר, מצומצם יותר וכמובן כתוב בצורה ראויה יותר פרי עטם של כותבים מוכשרים יותר. ג'וג'ו מויס אינה אחת כזו.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
רגזני פשוט היה אומר: אני שונא ג'וגו'אים!
אבל טוב שהרחבת. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
נתי, זה אופנתי היום להיות דו-מיני...ויש בזה גם משהו משעשע -:)
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
למה להעליב? ולמה להעלב?
|
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
פואנטה, אין סיכוי שאעלב ממחשבות:-) הוא משעשע
|
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות, אותה אחת צודקת, אתה מריץ גם אותה...
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
בול לזה התכוונתי. לא התקרבתי אל הספר הזה - אבל, נראה היה לי
שברגע שאותו אתה קורא ורוצה לסקר - הוא ממש מרים אותך להנחתה (קרי: דורש את הכיסוח)
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
עמיר, הספר הזה ממש לא שווה טרחה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
"נתי, אתה..."? נעלבתי בשבילך, נתי -:)
|
|
|
יסמין
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
כל מילה בסלע. גם אני הרגשתי כך. לא ברורה לי ההתלהבות מהספר הזה
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
הייתי אומר שחלק מהספרים שאתה קורא
ומסקר, הם ממש הרמה להנחתה. כמו זה
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
נתי, אתה בהחלט קורא שונה ממני וסבור אחרת לגמרי בנוגע.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
פעם מישהי שהכרתי כתבה ספר וביקשה סקירה. אמרתי שזו יכולה להיות גם שלילית.
היא אמרה ששלילית שלי מריצה אנשים לקרוא...
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות, תשובה טובה אבל לא מספקת.
"פרק התחלתי משובח וכל ההמשך מרוח" מצדיק המשך קריאה מבחינתך?
עקרון קטילה מתעלה על עקרון גרירת רגליים? ועכשיו, בעקבות התגובה של נתי, אתה צריך גם לקחת בחשבון את האפקט המסקרן של "הפוך על הפוך". |
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
בדרך כלל הטעם שלנו מתנגש (למעט כמה יוצאים מן הכלל)
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
נתי, מה אמרתי ששכנע להוסיף? הרי ניסיתי להרחיק.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה על ההמלצה, אוסיף לרשימה:-)
|
|
|
נועם
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
שאלה טובה, פואנטה. לראשון היה פוטנציאל בחלקו הראשון. חשבתי שיש תקווה.
מצד שני, יש לי בלוג לתחזק ובתוכו פרוייקט קטילה. יש ספרים שאני קורא בידיעה כמעט ברורה שהם יזחלו לקראת קטילה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי את המשפט שלך:
"לא אמשיך לגלות. זה באמת לא עד כדי כך חשוב." יש האומרים: "עדיף מאוחר מאשר בכלל לא." גילוי נאות: לא קראתי את הספר אבל יש לי חוש ריח די מפותח לספויילרים. וכן, אני גם זוכרת שזה לא מזיז לך.
רעיון הפזילה לא רע. גם אהבתי. ושאלה לי בהקשר הזה: אם הספר הראשון כל-כך פזל, למה בעצם המשכת לשני? |
|
|
צילה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מעניין.
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
