הייתי רוצה לכתוב על הפגישה שלי עם יו נסבו, אבל קרה לי דבר מצחיק. כלומר, אחרי שביתרתי עשרים גופות (פחות או יותר, לא נריב על זה. צריך לבדוק אצל שמאי המקרקעין, אבל חיסלתי אותו. בעצם, אני לא בטוח. צריך לבדוק בפנקס, אבל אני לא מוצא אותו. אולי שכחתי אותו מתחת למסור. אל תשאלו) - בקיצור, תפסו אותי ושמו אותי בכלא חולות. פה יש לי זמן בכיף ואף אחד לא מפריע לי, במיוחד אחרי ששמתי את הפרצוף של א', שהפריע לי, בתוך מאפרה, טחון היטב, עם נעצים ותפרים אסתטיים בחוט שחור בִּמקום פֶּה. עכשיו, כשאני חושב על זה, אולי הוא לא ניסה להפריע לי אלא סתם השתעל. צריך לשאול אותו. אבל אין איך. כלומר לשאול אפשר, אבל לא בטוח שהוא יכול לענות. ואל תגידו לי "הוא יכול לכתוב". בשביל לכתוב צריך אצבעות, יד, דברים כאלה, ודי לחכימא ברמיזא וסייג לחכם שתיקה והמבין יבין.
בקיצור, ישבתי עם יו נסבו בחדר הביקורים, עישנו קצת (הסוהרים לא התנגדו אחרי שסיפרתי להם קצת על ההיסטוריה שלי, בליווי הדגמות על הסוהר כ', יהי זכרו ברוך) וסיפרתי לנסבו על כל מיני ארועים שקרו לי לאחרונה, ונחשו מה - הוא, המנוול, עשה מזה רב מכר. ואפילו קרדיט לא נתן. בושה למקצוע. אבל יטופל. אל דאגה.
הייתי מת לספר על הספר הזה לכל החברים שלי, אבל אין לי חברים. לא שאני לא יכול להתיידד. אני אדם מאד חברותי, בפוטנציה, אבל משהו נדפק בדרך ליישום. יש לי מין טיק. יש אנשים שבודקים בכפייתיות אם נעלו את הבית. יש אנשים ששוטפים ידיים עשר פעמים אחרי השירותים, ואני בונה אנשי שלג. אפילו פה בכלא בניתי איש שלג, אבל לא החזיק. האסירים ז', מ', ו-ט' עומדים יפה ומחזיקים לי את החול כשאני עובד. בחורים נחמדים. לומדים מהר. אמנם קצת קשה להחזיק חול כשחסרים כמה אברים נבחרים, אבל הם מנסים. ועדיין - לא מחזיק. מה לא ניסיתי. צעקתי, קיללתי, איימתי, שפכתי דבק לבן - וכלום. הסוהר ב' העיר לי שאי אפשר לעשות איש שלג מחול. אז העיר. תנצב"ה.
התקשרתי ליו נסבו להתלונן. היה תפוס. בטח מתקשקש עם הסוכן שלו, המניאק. אוטוטו ועדת שחרורים. אעשה את ההצגה של מורגן פרימן מ"חומות של תקווה", ישחררו אותי, אני קונה כרטיס לאוסלו ויו נסבו יכול להתחיל להגיד על עצמו קדיש. הבעיה היא שהוא כותב טוב, הנבלה. מי שרוצה להתווכח מוזמן בכיף, רק שלא יתפלא אם יבקר אצלו מישהו לא נחמד שעושה אנשי שלג.
4 מתוך 5 אנשי שלג. ולא לקרוא לפני השינה. זה לא ספר מרדים.