ביקורת ספרותית על יומן אבל - Roland Barthes / Journal de Deuil מאת רולאן בארת
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 במרץ, 2014
ע"י בלו-בלו


שבת. מהחלון נשקף אלי נוף ירושלמי מושלג מרהיב. על המיטה שמולו שוכבת אמי. היא מחוסרת הכרה מזה יומיים. אחרי חודשיים של אישפוז בשל ניתוח כושל היא שוקעת לתוך עירפול חושים. היא לא יכולה יותר. אני יושבת על כורסא לידה. אבי כבר לא יכולה להיות שם. פניה סוף סוף שלווים וכך גם נשימתה. רק אני נחנקת. אני רוצה לברוח משם ובמקום זאת אני נוגעת בה ומדרבנת אותה לקום. אני מתחננת שתקום שתגיד משהו. כי אני רוצה. כי לא יכול להיות שאמא שלי החזקה באמת לא יכולה. אני בוכה וצועקת והשקט מכה בי. אין תשובה. היא לא שם. אף אחד לא שם. רק מוניטורים מצפצפים בחדגוניותם. אני צונחת ביאוש לכורסא. מהחלון ניבט אלי השלג. מכוניות עוצרות וילדים צוהלים נשפכים מתוכן אל תוך השלג. בובות שלג נערמות שם בזו אחר זו, כדורי שלג נזרקים. אנשים חיים שם בחוץ. ואני בחדר הזה שתלוי בין החיים ובין המוות, רוצה לברוח משם ולא יכולה, רוצה לצנוח לידה ולהצטרף אליה ושוב לא יכולה.

למחרת היא נפטרה. והחיים לעולם לא ישובו להיות מה שהיו.

יום רביעי, בדיוק חודשיים אחר כך. אני אחרי שבעה ושלושים. נדמה שהחיים ממשיכים באיזשהו מסלול. ילדים, עבודה, אבא שהפך סיעודי וצריך לטפל בו. אני לוקחת את הקטנה מהגן. אנחנו יושבות על הגדר בכניסה לבית. היא מפטפטת ללא הרף כדרכה בעוד אני מנסה לנער את החול הסורר מנעליה ובגדיה. אני קצת חסרת סבלנות. שעתיים קודם לכן התקשרתי לאבא והוא אמר שלא יכול לדבר ויחזור אלי אחר כך ולא חזר. טלפון. יד אחת שלי אוחזת בנעל, השניה עונה. זה בטח הוא ואם לא אענה הוא ידאג. לא הוא. מודיעים לי שאבא נפטר. הוא אמר שהוא עייף, הלך לישון ולא קם. זהו. ללא מחלה, ללא בית חולים. אין אחר כך. קיומו התאדה בבת אחת. אני נמעכת כמו דמות מצויירת שדפקו לה פטיש בראש.

שבוע עבר. אני יושבת שבעה. רק לפני חודשיים הוא ישב איתי. עכשיו אני לבד. יתומה לגמרי.
"אז את לא בת יותר?" שאלה הקטנה שלי. אני בת. תמיד אהיה בת. רק שאין לי הורים.

כבר ארבעה חודשים שאני לא מסוגלת לקרוא דבר מלבד ספרי ילדים. מאז האישפוז של אמא. אני לא יודעת אם אי פעם אשוב לקרוא. "יומן אבל" מחכה לי. קניתי אותו אחרי מות אמא כדי להתנחם. אני רגילה שספרים הם ניחומים. אני מחזיקה את הספר אבל אני לא מסוגלת לפתוח אותו, בטח שלא אחרי האבל הכפול הזה. לא התקדמתי מעבר לכריכה האחורית וכמה עמודים. אני לא יודעת אם הוא טוב. זו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת על ספר שכמעט לא קראתי.

בארת מתאר את אבלו על מות אמו. את היחסים הקרובים שהיו לו איתה. איזו אמא מופלאה היא היתה. אני לא מצליחה להתחבר. לי היו יחסים מורכבים עם הורי, בעיקר עם אמי. ילדות בעייתית, עליות ומורדות. אני לא יכולה לתאר דמות הורית אלוהית. ובכל זאת האבל שלי מטביע אותי. האמנם האבל שלי גורף פחות משלו?

אני יתומה בבת אחת. ואני לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה.
.
42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה זיו-ה.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
צודק מתלמד. לא חשבתי על זה.
זיו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לכולנו יש הורים בלו-בלו יקירה - חיבוק גדול!!
את כל כך אמיצה..
קרעת אותי לחתיכות כמו סכינים שננעצות בבטן.
להישאר פתאום יתום בלי ה"גג" הזה.
אבל נראה שלחיים יש כוח משלהם, והם יסחפו אותך, הפאזה תשתנה.. הגעגוע לא ימחק, אך מאורעות החיים כנראה קצת יטשטשו אותו.
כנראה אין מנוס מלחוות את הכאב,
מאחלת לך הרבה כוח בחינת "אין שלם מלב שבור"
מתלמד (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
למעשה לביקורת הזו הייתי קורא 'יומן אבל'. תמציתי.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה יפעת
יפעת (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
טרו בלו. מחצת אותי.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה חני!
חני (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
את ממשיכה כי הם היו רוצים לראות אותך ממשיכה ולא קורסת:) את ממשיכה כי החיים שלנו חזקים מהמוות.
את ממשיכה כי כל יום חדש הוא התחלה למשהו יפה ונהדר שישתקף רק מהעיניים של זה שרואה.
את ממשיכה כי המשפחה שלך צריכה אותך.
את ממשיכה כי יש עוד מליוני ספרים שמחכים שתקראי אותם.....חיבוק של אהבה בלו בלו...
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה עוזי על תגובתך. עצם התגובה כבר יש בו ניחומים.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה עולם. מקווה.
עוזי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו-בלו יקרה, אני מתייסר על שאיני מצליח למצוא מילות ניחום הולמות וראויות אל מול אבלך הגדול וכאבך הנורא.
עולם (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו-בלו יקרה, מה שכתבת מרגש מאד. קשה לאבד הורה, ולאבד אם ואב תוך זמן קצר קשה ביותר. החיים האלה יודעים לתת לפעמים מכות קשות, אבל אסור לשכוח שהם יכולים להעניק גם אושר ושמחה; אני מאמין ומאחל שתזכי במנות גדושות מאלו בהמשך.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה חמוטל. אחפש את הספר.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה חמדת על המילים והחיבוקים. אוהבת אותך גם
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה שין שין.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה הקוסמת. אנסה את המלצתך.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה אוקי. מילותייך מנחמות
חמוטל (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כתבת כל כך יפה ונוגע.
חושבת עליך.
ומצטרפת להמלצה על "המוות חשוב לחיים". ספר משנה תודעה.
חמדת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו- הרגשת היתמות שבאה קודם לשכל ורק אח"כ לנשמה היא לא ניתנת לכתיבה או לתיאור . לי הספר לא עזר מול האבל של אמי . נראה לי שהאבל של סופר אינו מצליח לחדור אלי .אולי הזמן יעשה את שלו אבל מה שהיה כבר לא יהיה .תמצאי ניחומים בבנות ותשקיעי בהן הלאה .אין לי מילים חכמות לאמר לך .אוהבת מאוד ומחבקת .
שין שין (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ליבי איתך.
הקוסמת (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מחבקת ומחזקת אותך,
שלא תדעי עוד צער.
ממליצה לך על המוות חשוב לחיים של קובלר רוס,
אולי הוא יקל עלייך מעט
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו - נכון, כרגע זה נראה רחוק עד בלתי אפשרי... בשלב זה צריך להתרכז ב"לעבור את הרגע" ... ואח"כ יגיע שלב ה"לבד" של התכנסות ועיכול (יש להניח שהדברים לא עוכלו עדיין) והתרכזות בכאב. זהו תהליך (שכולל עוד כמה שלבים). אבל זה יגיע.. ! זה יגיע! תהיי חזקה !
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה אלון. לא תמיד יש מילים.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה רץ.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה נעמה.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה נתי
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה דוידי.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה נצחיה. זה עדיין לא נראה אמיתי בכלל. היום אני קמה מהשבעה שהיא מגנה. נראה מה הלאה.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה אוקי. אני מקווה שאגיע לשם. הכל עוד טרי כל כך
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה חובב ספרות. אנסה
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי, כתבת כל כך יפה. תודה
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה יעל. לא, זה בהחלט לא מנטרל.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אני לא יכול לכתוב שום דבר מנחם.
רץ (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו בלו - החיים הם כאלה, אנו נפרדים מההורים, זה עצוב, אבל מנחם שהיה לך פרק חיים ארוך ומשמעותי עם הוריך. משתתף בכאבך, ומקווה להחלמתך, והתחזקותך באופן שבו תוכלי להמשיך קדימה
נעמה 38 (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אני רוצה לחבק אותך חיבוק ארוך וללחוש לך שתתאבלי איך שאת מסוגלת בלו , לא לכולנו יש אימהות אימהיות שהיו שם בשבילנו.
את לא יודעת אייך להמשיך, אבל את תרגישי איך ותמשיכי בדרך שלך.
סקירה אמיצה ונדירה
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אין לי מה להגיד, חוץ מלחזק אותך:-(
דוידי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תנחומי הלוואי ומילים היו יכולות לנחם.
אני מאוד מקווה שתחזרי ותקראי ותביני איך אפשר להמשיך...
וכנראה שאפשר, עד כמה שזה נראה אכזרי.
לא חושב שהייתי מסוגל לקרא את הספר הזה ואולי עדיף לחזור לספר אחר מנחם יותר ואולי זה הזמן לכתוב ולא לקרא.
ליבנו איתך, עד כמה שאפשר.

נצחיה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
"כמו דמות מצויירת שדפקו לה פטיש בראש". תיאור קשה וכואב. בלו בלו, הותרת אותי בלי מילים. אובדן הורה הוא דבר קשה בכל גיל. אובדן שני הורים בשנה אחת נראה קשה פי כמה.
ויש תקופות שבהן אי אפשר לקרוא. או לשמוע מוזיקה. או לעשות כל פעילות מהנה אחרת. בשביל תקופות כאלה נוצרה שנת האבל המסורתית.
תנחומים, חיבוקים ונשיקות.
אוקי (אורית) (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
"...והחיים לעולם לא ישובו להיות מה שהיו " - זה נכון ומדויק. אבל, אחרי תקופת האבל, אחרי תקופת הכעס (על העולם) והמרירות - החיים ימשיכו ויהיו במובנים מסוימים אחרים. הם יהיו טובים, אם כי מדי פעם יבזיקו פלאשים כואבים.
וכרגע, כל שאפשר, הוא לשגר לך מילות נחמה ושתהיי חזקה.


חובב ספרות (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
נסי את "מוות רך מאוד" של דה בובואר, אולי הוא גם יעזור במשהו.
אפרתי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
בלו בלו היקרה, גרמת לי לדמוע. אמא שלי נוהגת לומר שהורים הם כמו גג, וכשהגג נפרץ אנחנו חשופים לכל. לכן, גם כשיחסי התלות משתנים והורינו הופכים להיות תלויים בנו, תחושת היתמות קשה. וכמו שיעל כתבה: יחסים מורכבים אינם מנטרלים אבל, ואני מוסיפה: אולי להיפך. כשהיחסים "ישרים" ובנויים היטב, האבל הוא שלם ועגול. כשהיחסים בעייתיים, נוספים לאבל רגשות של חרטה, נקיפות מצפון, כעס, עלבון. הכאב מועצם והוא נעשה בעייתי כמו אדמה טרשית וסלעית. קשה.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
"יחסים מורכבים" ואפילו רעים, אינם מנטרלים אבל. כתבת יפה על משהו שקשה אפילו לתפוס.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ