ביקורת ספרותית על יומן אבל - Roland Barthes / Journal de Deuil מאת רולאן בארת
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 בפברואר, 2011
ע"י עמיר


עצוב ויפה. אוסף של הרהורים על אבדן, יגון ומהות האבל. האם זו ממש ספרות? לא בטוח.
רולאן בארת טובע ביגון לאחר מות אמו. הוא חושף ביומן האבל שלו את הרגשות הפרטיים שלו, את הקשר החזק שלו לאמו, הוא מנתח את אופיה ומוצא שוב ושוב את אותן תכונות, שלעתים נוטים להתעלם מהן, שגרמו לו להעריץ את אמו, ותרמו לקשר החזק והמיוחד שלהם.
"אמא: (כל החיים): מרחב נטול תוקפנות, נטול קטנוניות - היא מעולם לא העירה לי אף לא הערה אחת (איזו זוועה מעוררים בי המילה הזאת והדבר הזה)."
לא ניתן להתייחס לספר הזה כאל ספר רגיל. בארת כתב יומן פרטי, היומן התפרסם כשלושים שנה לאחר מותו. לא ברור אם בארת היה מעוניין בפרסום. מה שברור זה שהוא לא היה שותף לעריכה שלו ולא נתן את אישורו למוצר הסופי, שעליו מתנוסס שמו. אין ספק שיש כאן טעם לפגם, אך מהצד השני, את אותו דבר ניתן לומר על "המשפט" של קפקא.
לאורך כל הקריאה חשתי תחושות סותרות לגבי היחסים בין בארת לאמו. מצד אחד הערכה (קנאה?) על הקשר החזק והאוהב ביניהם, ומהצד השני יש משהו מעט לא טבעי ומעורר אי נוחות בקשר שחורג במידה לא מבוטלת מהיחסים הרגילים בין אם לבנה. היגון, עוצמת היגון אותה מיטיב בארת לתאר, הוא כל כך גורף, וכל כך מתמשך עד כי חשתי כי אבדן האם היה למעשה הקש האחרון, מעין "תירוץ" לחיים ללא שמחה, לשקיעה לתוך עצב על סף הדיכאון.
ספר יוצא דופן, ללא עלילה וללא שיאים. כדאי להתאים ציפיות לפני שקוראים. כדאי לקרוא, וכל מי שחווה בחייו קשר נפשי חזק עם אדם אחר, לא יוכל שלא להזדהות עם תחושת האבדן שמתאר בארת, כשהקשר מגיע לקיצו.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיה (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
עמיר יקר אם היה לך קשה זה רק מדבר אליי כמו בין השורות- אכתוב לך שאאתר אותו ואקרא בו
תודה:)
שין שין (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
מצטרפת להמלצה של עמיר.
עמיר (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
למיה שמח שהביקורת שלי נגעה בך. ההמלצה שלי קצת מהוססת במקרה הזה, כי מדובר בספר מאד לא שגרתי.
מיה (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
היי עמיר לאחרונה דיי מתאכזבת מספרות שאינה ספרות מקור-
הביקורת שלך והתשובה של ניר מחייבת לקרוא את הספר,שלך
ניר (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
עמיר, כמו שכתבת במשפטך האחרון... כל מי שחווה קשר נפשי חזק, לא יכול שלא להזדהות עם הספר הזה. אני חושב שזה הספר העצוב ביותר שקראתי.
לא כל מי שאני מכיר וקרא אותו הצליח להתחבר. חבל.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ