ביקורת ספרותית על אגדה - אגדה #1 מאת מרי לו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 בדצמבר, 2013
ע"י Sofiya-The Demigod


*ביקורת זו יכולה להכיל ספויילרים, אז ראו הוזהרתם :)

שיעור לשון חופשי, בית ספר, כיתה. אני יושבת במקום שלי ומוציאה את הספר "אגדה". לא זוכרת בדיוק מתי קניתי אותו, אבל בגלל שעוד לא קראתי אותו התחלתי לקרוא. קודם, התקציר גרם לי לגלגל עיניים, הרגל שפיתחתי כבר אחרי כל ספרי הנוער הטיפשיים שרצים היום. "דרכיהם א היו אמורות להצטלב...." אוי באמת, רק לא זה שוב! אבל אני שמחה שהמשכתי לקרוא.
קודם כל, אני חייבת להגיד משהו: אנשים כל הזמן משווים ספרים לספרים מפורסמים אחרים ואומרים שזאת העתקה ולא מ'קוריות. זה שזה מתרחש בעולם עתידני, לא אומר שזה משחקי הרעב. יש לזה רעיון שונה לגמרי, והדבר היחידי שנראלי דומה (חוץ מהעולם העתידני) זה ששניהם ספרים טובים מאוד.
ההתחלה קצת שיעממה אותי, וכמוב לא הבנתי כלום עדיין. השמות היו לי קצת מוזרים, אבל מאוד אהבתי אותם, אני אוהבת שמות מקוריים. אחרי כמה זמן של קריאה כבר התחלתי להישאב לתוך הספר הזה לאט לאט, ולהבין את הדברים במלואם. קודם כל, הספר הזה פשוט נחרט במוחי! יש ספרים קלילים שאני פשוט קוראת בישביל הכיף או סתם בישביל להעביר את הזמן ששום דבר לא עוזר. יש ספרים שהם יחסית "כבדים" ובעלי כל מיני מוסרי השכל. יש ספרים שהם על מציאות, ויש כאלה על פנטזזיה. ויש כאלה שיש בהם רעיון טוב והרפתקה שלמה שסוחפת אות ואתה פשוט מתמלא במתח אחרי כל דף שם. זה מה שהיה הספר הזה.
כל הדברים שקרו שם, כל הרעיון עצמו."המגיפה" הזאת- שאגב הצלחתי לנחש את כל הקטע של הנשק ביולוגי שזה לדעתי היה רעיום גאוני! וכל האלימות הזאת והרופובליקה- ספר מדהים בלי פנטזיה(לא שיש לי בעיה עם פםנטזיה חס וחלילה) ושלא יכולתי לעזוב לרגע (אולי רק לכמה רגעים בו הייתי חייבת לצרוח על כמה דברים שקרו שם .-.). הזפר אומנם קצר, כן, אבל אם כל הדברים שקרו.... פשוט היה מרתק לקרוא אותו, אם כל העלילה הזאת שגם אן היא לא הכי מסובכת היא באמת מותחת.
אני לא ספיילר יותר מידי והעבור לדמויות:

דיי- דמות שקל מאוד להזדהות איתו. פשוט התאהבתי בדיי, ולא, לא בגלל המראה שלו. בהתחלה, שקראתי על זה שהוא נכשל ואז ראיתי את כל היכולות שלו לא הבנתי למה זה- דיי, זה שיכל לפרוץ לאנשהו בכמה שניות, עם יכולות פיזיות מדהימות ואינטלגנציה די טובה- יכשל במבחן הזה? מוזר אה? אבל כשגיליתי על כל עניין המחנות... ושוב פעם, זה היה רעיון גאוני!
סיפור העבר שלו עצמו ריגש אותי, נקשרתי אליו וגם אל אחיו הגדול. גם אהבתי מאוד את השם שלו, ובסוף כשהבנתי מה זה מסמל אהבתי את זה עוד יותר. אבל הדבר שקצת עיצבן אותי זאת ההתאהבות המהירה הזאת ביוני- באמת? קצת מוזר שאחרי פחות מיומיים הם כבר מאוהבים ומתנשקים. ואני לא אדבר על זה שהם רק בני חמש- עשרה , אבל נו טוב, מתבגרים בצורה שונה במקום על רפובליקה ושלטון פסיכיים. אבל כל המראה הזה של החיים שלו, זה היה כלכך מעניין ועצוב בו זמנית. אכן, דיי הוא אחד הדמויות האהובות עליי.

יוני- אחח יוני יוני יוני.... איתך, אגב,לא כלכך התחברתי. מתנשאת יותר מידי, יפה,חכמה, חזקה, מושלמת בקיצור. קצת מעצבן לא? לרוב פשוט עיצבנת אותי עם הדברים שעשית שם. הראייה שלך כלפי אנשים שהם לא מהאצולה ולא ביחידות גבוהות במשטר ובשלטון,התגובות שלך לכל מיני דברים... העבר שלך גם לא כלכך ריגש אותי כמו של דיי, וכשמטיאס מת... טוב, לא שזאת הייתה הפתעה כלכך בגלל שזה היה כתוב בתקציר (וזה אגב, הייתה די טעות. עדיף היה שלא לכתוב את זה), התגובה של למוות שלו לא נראתה כלכך מציאותית. ואז כשפגשת את דיי. הדבר הראשון שאת שמה לב אליו זה כמה שהוא יפה? בדיוק כמו שאמרתי לדיי, את הייתה התאהבות קצת יותר מידי מהירה. לפחות לקראת הסוף את קצת מתעשתת והופכת לבן אדם הגיוני ונורמאלי, כמעט. אבל, אחד הדברים שדווקא כם אהבתי בך, זה האבחנה החדה שלך. משהו שמזכיר לי כמו את שרלוק (כמו שהוא מבחין בדברים בסדרה XD). אבל, היא גם לא ממש הייתה אבחנה גבוהה כלכך בכל הקטע עם המפקדת, ותומס, והשלטון.... איך לא חשדת בכלום או לא תהית בדברים כאלה קודם? לא יודעת, בקיצור- יוני לא הייתה הדמויות שהכי התחברתי אליהם, אלב נו טוב, אפשר להגיד שהיא בסדר. טוב, אני לא יכולה ממש לא לאהוב אותה, אני כן אוהבת את האינטלגנציה שלה אבל לא אוהבת את המושלמות שלה. מבינים אותי?

מטיאס- לא ממש הספקנו להכיר אחד את השני הרבה אה? XD

תומס- יש לי הרבה להגיד עלי בחור צעיר, נתחיל מזה- אתה חתיכת חרא קטן נכון? אומייגאד, פשוט רציתי להחטיף לך אפילו יותר משרציתי למפקדת. אתה רוצח את החבר הטוב של בלי היסוסים, רוצח אישה שלא עשתה כלום בלי היסוסים, רוצח מאות אנשים אחרים בלי היסוסים.... יש לך מוח בכלל? מחשבה עצמית כלשהי? מה הבעיה שלך?! ואחד הדברי שעיצבן והצחיק אותי בו זמנית, זה הקטע שהוא הרג את מטיאס, ואז די מנשק את יוני ומנסה להיות איתה במערכת יחסים רומנטית.... איך אתה יכל ל"דאוג" לה ככה כשאתה זה שהרג את אחיה?! בכללי, איך אתה יושן בלילות? טוב נו, אין הרבה בעיות כשאין לך חוט מחשבה עצמית אה מתיאס? אה כן, נזכרתי בעוד משהו. אמרת שאתה היית גם פעם מהשכבה הענייה שם והצלחת לעלות בדרגות עם מאמץ... אז איך זה שאין לך איפה של רגישות למה שהאנשים שם עוברים?

המפקדת- אף שהיא די מעצבנת (אוקיי, מאוד מעצבנת), והיא די חסרת רגשות, חסרת מצפון וסאדיסטית.... די אהבתי את הדמות שלה. דמות מרושעת כזאת. בכללי אהבתי את כל עניין המשטר הזה, אף שזה לפעמים די הכעיס אותי שפשוט לא היה איכת להם מחיי אנשים אחרים, זה די דברים שאני אוהבת.

ג'ון- עוד אחת המדמויות שאני אוהבת.... ולמה היית חייב למות??!! ;-; ייבבתי שקראתי את השורות הללו. לדעתי הוא היה אחד הדמויות החכמות והטובות שהיו בספר הזה, והתאהבתי בו במיוחד בקטע שהוא ודיי (או דניאל אם אתם רוצים) משחקים בחוץ.

אמא של דיי- תדמייני ילדה שקוראת לה ספר נחמד על ספסל, נראת רגועה ומחייכת, השמש זורחת, חברה שלה יושבת לידה, כשפתאום נשמע רעש בום חזק ואתם רואים את אותה ילדה מטיחה את הספר על הספסל וצועקת משהו שנשמע כמו "למה??!! זה לא קורה!!" בין הבכי שלה... יאפ, זאת הייתי אני. אני פחות או יותר, לא ציפיתי שזה יקרה. שהמפקדת תפקוד תומאס לירות בה. לא ציפיתי שהיא תמות! וזה פשוט הרס אותי. ובבקשה אל תהרגו אותי על זה שהטחתי את הספר על הספסל, אני ממש לא אלימה כלפי הספרים שלי. לרוב.

טס- היא חמודה, נחמדה, אבל אני די, אממ...לא ממש התחברתי אליה, או שמתי לב אליה. לא יודעת, אל תהרגו אותי.

ועוד כמה מילים על כל הרעיון הכללי שלו:
אהבתי איך שגיליתי את המזימות שקרו שם (אף שאני בטוחה שיש עוד) עם כל פרק ופרק, וכל הקטע של הרפובליקה, הניסויים, המגיפה שהם יוצרים... זה היה כלכך מעניין, והיו דברים שהצלחתי לנחש קודם והיו כאלה שהופתעתי לגמרי. כל המצב ששרוי העולם העתידני החדש שם מש עיניין אותי, ואולי אפילו קצת עיצבן במיוחד בקטע שהיו את האצילים שקיבלו מותרויות והכל, והיו את השכבה הענייה שכל מי שנמצא בדרגה גבוהה מהם- פשוט מחשיב אותם לכלום.
אין ספק שאני מחכה בקוצר רוח לספר השני. הספר הזה מקבל ארבע נקודות- נקודה אחת יורדת בגלל שהיו שם כמה דברים לא מובנים, כאלה שהוספרת כתבה אבל אז אולי שכחה או התעלמה מהם, וגם קצת בגלל הרומנטיקה המהירה של דיי ויוני. אבל לא משנהף הם חמודים כאלה ביחד.
אז זהו, סוף הביקורת הארוכה הזאת XD
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
no fear (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת :) אל תרגישי רע, זה בסדר גמור להטיח ספרים בספסלים, כל עוד אחרי זה מבקשים סליחה... מהספסל (חחח תודו שלא ציפיתם!)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ