ביקורת ספרותית על פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי גקסון והאולימפיים #1 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

אזהרה: ביקורת זאת נכתבה בידי פאנגירל ותולעת ספרים מכורה.הביקורת מכילה ספויילרים והרבה דעות שונות. היא גם מכילה הערות סוגריים, והרבה דברי שבח על הספר. תודה.
אתם בטח חושבים לעצמכם שהביקורת שלי כאן בגלל שרק עכשיו קראתי את הספר. אז זהו... שלא. אני קוראת את ביקורות על גגבי ביקורות וחשבתי, "היי, אני קראתי את פרסי ג'קסון מהרגע בו הוא יצא בארץ. זה הספר האהוב עליי בכל הזמנים, ואפילו תמונת הפרופיל שלי קשורה אליו (טוב, אוקיי, לסדרה השנייה של זה...). גם אני רוצה לכתוב ביקורת!"
אז קבלו את הביקורת שלי על הספר האהוב עליי, ששינה את חיי לנצח.
אין הרבה ספרים בעולם שמצליחים לשלב כתיבה קלילה, דמות גיבורה שהיא לא מושלמת אבל שאפשר להזדהות איתה כמעט תמיד, ספר בו העלילה מעניינת, מקורית וגם מותחת, ובלי דבריים שיטחיים ומערכת יחסים טיפשית. בפעם הראשונה שקראתי את הספר, חשבתי לעצמי שמצאתי את הספר הכי טוב בעולם בישבילי (בסדר בסדר,הארי פוטר הארי פוטר, שמענו. מיותר לציין, שאני לא ממש מעריצה של הארי פוטר כך ש...).
הכל מתחיל מפרסי, ילד בן 12 אשר גר עם אימו ואביו החורג בדירה קטנה בניו יורק. פרסי הוא ילד עם הרבה בעיות, החל מדיסלקציה ובעיות קשב וריכוז ועד לבעיות כאל שגרמו לו לעוף מ-5 בית ספר שונים!! הכל טוב ויפה נכון? ההתחלה אפילו בעצמה מעניינת, בו הוא אומר שהוא לא רצה להיות חצוי. רגע, חצוי? מה זה אומר, ילד של אל יווני? רגע מה?! סבלנות סבלנות אנשים, הכל יתברר בהמשך. אחרי מקרה בו המורה שלו לחשבון הופכת ליצור מפלצתי ומנסה להרוג אותו, כמה אירועי שיכחון אצל בני התמותה, ונסיעה עם אמו וחברו הטוב גרובר שמסתיימת בתקיפה של מינוטאור עם בוקסר, פרסי מגלה על מחנה החצויים. מחנה אשר נמצאים בו ילדי האלים, שושם הוא מוגן מהמפלצות המיתולוגיות שאוהבות חצויים לארוחת הבוקר. פרסי מגלה שחברו הטוב גרובר הו סאטיר, המורה האהוב עליו הוא למעשה כירון, הקנטאור האגדי ומנהל הפעילות במחנה וכמובן מר ד', הלא הוא דיונוסוס אל היין, שנידון לעונש בידי זאוס למאה שנה להיות מנהל מחנה החצויים. הוא פוגש שם את אנבת', בת אתנה, ואת לוק בן הרמס, ובגלל שעוד לא ידוע מי אביו של פרסי שמים אותו בביקתת הרמס, שם נמצאים גם כל הילדים שעוד לא גילו אותם.
בהמשך אנחנו מגלים מי הוא אביו של פרסי (אחממפוסידוןאחממ), וגם שהברק של זאוס נגנב והאשמה נופלת על פרסי. מאז הוא, אנבת' וגרובר יוצאים למסע כדי למצוא את הברק שנגנב לפני יום אמצע הקיץ.
אז מה יש לנו? גיבור מגניב עם בעיות, דמויות משניות טובות, עלילה, רעיון מקורי, כתיבה קלילה, פשוט ספר מושלם!
הכישרון של ריק הוא פשוט ברכה, והוא יודע איך לכתוב ספר נוער שאפשר להזדהות איתו, והוא מצליח לשלב בין מיתולוגיה יוונית לבין חיים רגילים, מצליח לעניין אותנו בכל דף דף ולא עוזב אותנו לרגע. ריק ריירדן הוא אחד הסופרים האהובים עליי, ואין ספק שפרסי ג'קסון הוא אחד הספרי הנוער הטובים ביותר.
ועכשיו, לדמויות:
פרסי ג'קסון- הגיבור הראשי, בן פוסידון. הוא לא מושלם, כמובן. הוא עושה בעיות, אבל תמיד כשזה קורה הוא מנסה לפתור אותם ומבין במה טעה. הוא מצחיק ונאמן מאוד לחבריו, ואף שלפעמים הוא לא הכי חכם תמיד יש לו את חברתו אנבת' לצידו. הוא מתנהג בדיוק כמו שאתם הייתם מתנהגים אילו נכנסתם למצבים האלה, ומגלה אומץ לב. גם כאשר יש בידו את הבחירה להציל את אימו או את העולם, הוא תמיד יבחר להציל את העולם, גם עם בתוכו הבחירה הזאת כואבת.
אנבת' צ'ייס- גם היא דמות חשובה בספר (ותאמינו לי שבהמשך אפילו תיהיה דמות ראשית בעצמה). בת אתנה, חכמה ואסטרטגית. כמובן שבהתחלה היא לא ישר היתה חברה של פרסי משום שפוסידון ואתנה לא ביחסים הכי טובים, אבל בהמשך שניהם נהפכים לחברים טובים. תמיד יש לה תוכנית, ולרוב היא זאת שמסבירה לפרסי מה זה מה כשהוא לא מבין. היא מתעניינת מאוד באדריכלות ופוחדת מעכבישים. אחת הדמויות האהובות עליי, באמת. דמות נשית חזקה.
גרובר- אחח הסאטיר האהוב על כולנו וחברו הטוב של פרסי. לפעמים הוא יכל לפחד מעט אבל תמיד ידאג לשלומו של פרסי וחבריו.
לוק- בן הרמס, המדריך שעזר לפרסי להתאקלם בהתחלה. כמובן, אף אחד לא ציפה לבגידה שלו בסוף הספר, אך זןהי רק ההתחלה. לוק הוא דמות מעניינת גם היא, ובהמשך הספרים מגלים עליו יותר לעומק. אפילו שהוא יחסית "הרע" של הספר (טוב נו, קרונוס, אבל..), בכל זאת אי אפשר לשנוא אותו ממש.
כירון- המורה והקינוטאור הדגול, זה שתמיד יסביר לפרסי את המצב וייתן לו עצות. גם עם לפעמים הוא מדבר בחידוצ ולא מסביר הכל, הוא דואג לשלומם של כל החצויים במחנה.
מר ד'- האל השיכור והמעצבן הזה, שאולי שהוא לא מחבב כלכך את פרסי בהתחלה (אבל כונו יודעים שגם הוא בסוף בתוך תוכו יחבב אותו), הוא די משעשע לרוב לא?
ויש את האלים האחרים, שעליהם יש גם הרבה אבל נסה בקצרה: זאוס די מעצבן אותי, אבל מה לעשות, מלך האלים. פוסידון אולי בהתחלה לא הכי... חמים אל פרסי, אבל בהמשך אנחנו מתחילים לראות איך הוא מתחיל להיות גאה בו ודואג לו גם. ארס, כמובן, מלא כעס וחם מזג, והאדס עצמו די מגניב (נו מה לעשות, הוא אחד האלים האהובים עליי, שאני אכתוב עליו משהו רע?).
אז, אחרי הביקורת הארוכה שכתבתי וכנראה כבר מזמן עזבתם אותה, לאלו שכם הגיעו עד לכאן אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר הזה. הוא שינה לי את חיי, גרם לי להסתכל על העולם אחרת וגרם לי להתאהב קשה כלכך בו. הוא תמיד נותן לי קרן אור כשהחיים קשים, ומקווה שהוא יתן גם לכם :)

» ביקורות נוספות של Sofiya-The Demigod
» ביקורות נוספות על פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי גקסון והאולימפיים #1