ביקורת ספרותית על אגדה - אגדה #1 מאת מרי לו
ספר טוב

---

*זהירות, הביקורת מכילה ספויילרים*

ביקורת ראשונה שלי!

מאיפה להתחיל? לפני שבוע, ביום שישי, הייתי בחנות של צומת ספרים וחיפשתי את הספר שרציתי לקנות כבר המון זמן: הגל החמישי.
אבל, במקום לצאת עם ספר אחד; יצאתי עם שלושה, והספר "אגדה" הוא אחד מהם.
קניתי אותו כי נזכרתי בביקורות הטובות שקראתי עליו, וגם כי אני אובססיבית לגבי ספרי דיסטופיה.
למרות שמאודדדד אהבתי את הספר, היו לי כמה בעיות איתו. אזהרה מראש לקוראים עצלנים, אני הולכת לחפור :)

העלילה:
העלילה הייתה בסך הכול מעולה. אהבתי את כל הסיפור עם הרפובליקה(עד כמה שהיא דפוקה) והמגפה. זה היה מעניין לקרוא איך דיי ויוני(אגב, קוראים לה ג'וּן, לא יוני, לא פלא שהכינוי שאחיה נתן לה הוא גוּנ-באג)נפגשו, למרות שזה קורא רק באמצע הספר. אהבתי את המזימות שמתגלות בכל פרק ופרק, ובמיוחד את דרך החשיבה של יוני. (למרות שהיא עצבנה אותי, אבל נגיע אליה בהמשך.)
כל הסיפור של דיי והמשפחה שלו גרמו לי לדמוע כמה פעמים, אפילו שהכול הלך ממש מהר, וזה גרם לי לאהוב אותו יותר.(למרות שגם הוא גרם לי לרצות להיכנס לתוך הספר ולבעוט בו.)

דמויות:(פה הבעיות התחילו)
יוני/גוּן - אלוהים ישמור. אני שונאת דמויות מושלמות. היא פשוט "מושלמת" מכל הבחינות: יפה, חכמה, חזקה.
זה עצבן אותי. אין בחורה אחת בעולם הזה שלא שונאת לפחות משהו אחד בעצמה. בין אם זה עיניים, שפתיים, גוף או אפילו תכונה.
אבל אצל יוני, זה ממש לא ככה.
היא פשוט מושלמת. כמעט כמו בובה.
עוד דבר שהציק לי: התגובה שלה למוות של מיטיאס. היא הייתה כל כך לא אמינה, ומוזרה האמת.
למרות כל זה, אהבתי לקרוא מנקודת המבט שלה ולהבין איך היא חושבת.

דיי/דניאל- קודם כל, אני מתה על השם שלו.
אני חייבת לציין שכשהתחלתי לקרוא את הספר, הוא היה הדמות האהובה עליי. אבל מהחלק השני, האהבה שלי אליו פחתה.
בהתחלה דיי היה הפושע הפלרטטן הזה שאני בטוחה שכולם אהבו. אבל מאז שהוא הכיר את יוני - הוא נהיה חלש, ורכרוכי.
אני לא אוהבת שסופרים הופכים דמות ל"עדינה" רק בגלל שהתאהבו. זה לא נכון. אהבה אמורה לחזק אותך, לא להיפך.
סיפור האהבה של דיי ויוני גם לא היה אמין. הוא הכיר אותה במשך יומיים או יותר, ובום - אהבה.
זה גרם לי להיות מבולבלת ולגלגל עיניים.
זה כאילו דיי ויוני ראו אחד את השנייה, שמו לב כמה יפים ומושלמים הם, ואז התנשקו והתאהבו. צר לי לבשר לך מרי לו, בתור בחורה בת 15 שבגילם, ככה לא מתאהבים.
אבל שיהיה, זה עולם אחר, אכזרי ושונה משלנו,כנראה שדרכי האהבה השתנו; אז החלטתי לא לתת לזה להפריע לי.

מיטיאס- אפילו שהוא נמצא בספר רק ב"מכתבים" סודיים ליוני ובפרקים הראשונים, עדיין נורא אהבתי אותו. אני תמיד אוהבת את הדמויות הקטנות האלה בספרים שבקושי נמצאות יותר מהדמויות הראשיות :).

טס- חמודה, גם אותה אהבתי. קצת דמעתי כשקראתי על איך שהיא נפגשה עם דיי וכל הזמן נצמדה אליו.

תומס- קריפי. מאוד קריפי. לא אהבתי אותו בכלל.

ג'ון- כל כך התבאסתי שהוא מת. הוא נהפך לדמות האהובה עליי בספר לאחר שדיי החל לעצבן אותי. הדאגה שלו וההקרבה שלו למען דיי גרמו לי לבכות כמו תינוקת.(כמו ששמתם לב, אני בכיינית גדולה.)
עוד משהו שלא רק הציק לי, אבל עצבן אותי ברמות: איך שדיי בטעות הכאיב ליוני ושכח לגמרי מהעבודה שאח שלו מת.
כאילו
ברצינות?
יוני בדיוק סיפרה לו שאח שלו - אח שלו!!!! מת, וברגע שיוני המושלמת שלנו משמיעה צווחה קטנה של כאב, בום - הוא שוכח מזה וממהר לטפל בה. ורק אחרי שהוא מטפל בה, הוא בוכה על ג'ון. זה לא אמין. זה לא מתוק. זה כבר דפוק.

עוד משהו שהפריע לי-
הקולות של יוני ודיי בראש שלי היו זהים. הדרך חשיבה שלהם הייתה זהה, הפעולות, הכול!
זה ששניהם עילוי, לא אומר שהם אותו בן אדם. לכל אחד יש את המחשבות שלו, את האישיות שלו, את התכונות שלו, אבל זה הרגיש לי שדיי הוא גרסה גברית של יוני ויוני היא גרסה נשית של דיי.

אבלללללל
למרות כל הבעיות שלי איתו, זה היה אחלה ספר ונהניתי לקרוא אותו:) ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של קאפקייק
» ביקורות נוספות על אגדה - אגדה #1