ביקורת ספרותית על רדופה - בית הלילה #5 מאת פ"ק קאסט
בזבוז של זמן

---

בבקשה, הו בבקשה, שמישהו יעצור את הסדרה הזאת. זה שורף לי יותר מידי תאים אפורים במוח.
אני מתחננת בפני כל אל וישות על טבעית שאני מכירה. בבקשה, אל תגרמו לי לקרוא את זה שוב.
אז למה אני בכלל ממשיכה עם הסדרה? אין לי מושג האמת. הבנתי שהסדרה הזה הדרדרה לגמרי בספר השלישי. כן כן, כולנו יודעים מה בדיוק קרה... אבל משהו גורם לי לרצות להמשיך לקרוא את הספר, לראות עד כמה דפוק הוא יכל להיות. וזאת טעות, טעות, טעות!
והרי הוא התחיל כלכך טוב! כלכך הרבה פוטנציאל! כלכך הרבה רעיונות טובים יכלו לצאת מזה!
"אבל לא" אמרו האם והבת (ברצינות, איך אם ובת יכולות לכתוב את זה. אני מבוהלת) "בואו נמציא דמות מפגרת, שעושה טעויות טבחירות מטופשטות כי... טוב, היא נערה מתבגרת". אני מצטערת, אבל לגיל ההתבגרות יש גבול.
אם יש רשימה של גיבורות ראשיות שאני הכי שונאת, זואי רדבירד מככבת שם. לצד אוור מבני האלמוות. היא כלכך.... מעצבנת! אני פשוט, כבר לא יודעת איך לתאר את זה. כל דמות שם שטחית באופן כלכך כואב, ורק אפרודיטה איכשהו הפכה להיות הדמות שהכי מעניינת שם (אתם מבינים כמה המצב עצוב?).
ואם הדמויות הורגות אותי, הסיפורי אהבה גורמים לי לרצות לתקוע כדור לראש שלי באמצע שיעור. למה, למה תגידו לי. קלונה? סטארק? אריק? כמה לעזעזל אנחנו עוד צריכים בשביל זואי?! בסדר, הסופרות רוצות כלכך להראות לנו שזואי שלנו מיוחדת ומדהימה? תגרמו לה להתחיל לעשות בחירות נכונות, להיות יותר חכמה, מחושבת, לא.. זה!
אבל, יש לי וידוי. אוקיי *נשימה עמוקה*
כתבתי את הביקורת הזאת, בלי לסיים לקרוא את הספר.
כן, אני יודעת, איך אני מעיזה! אבל פשוט לא יכולתי להמשיך יותר. זה הפך את המוח שלי לעיסה רותחת והורידה לי את האיקיו בגל מילה שקראתי. הגעתי כנראה עד לקטע בו הם היו במנהרות וזואי התחילה לקנא בחברה המתה של אפרודיטה שתגנוב לה את אריק. אפילו שהם לא ביחד. והיא כאילו, קצת בגדה בו. כן. לא יכולתי להמשיך להתמודד עם ה... ספר זבל הזה.

אולי, יום אחד, אני אמשיך ואסיים את הספר הזה. אבל אני בספק שהוא ישפר את הביקורת הזאת.

» ביקורות נוספות של Sofiya-The Demigod
» ביקורות נוספות על רדופה - בית הלילה #5