ביקורת ספרותית על כלאדם מאת פיליפ רות
ספר בסדר

---

"דמיינו נער הדוהר על אופנוע בכביש צדדי. הרוח הולמת על פניו. הנער עוצם את עיניו ופורש לרווחה את זרועותיו, כמו בסרטים, מרגיש שהוא חי ומחובר כליל ליקום. הוא אינו רואה את המשאית המגיחה מהצומת. הוא מת מאושר. האושר כרוך כמעט תמיד בחוסר אחריות. אנחנו מאושרים במשך הרגעים הקצרים שבהם אנחנו עוצמים את עינינו."

הציטוט הזה לקוח מ"מוכר האתמולים", של ז'וזה אדוארדו אגואלוזה. זה מאד מצא חן בעיני, כשקראתי את זה, למרות שזה לא המפתח לאושר, חוסר אחריות, לפחות לא על פי הגיבור של פיליפ רות, או על פי פיליפ רות עצמו. לך תבדיל.

כלאדם מחפש אותו, את האושר ואת המשמעות שיש לחייו. והוא אכן נוהג בחוסר אחריות במהלך החיפוש הזה, שבו הוא לא מצליח לראות אף אחד חוץ מאשר את עצמו. הרבה מאד מעצמו. הוא אפילו לא מצליח לשים לב, בטח לא בזמן, לכך שיש אנשים שמושיטים לו ידיים, שמנסים לעזור לו להבין שאולי במקום כל הזמן לשעוט קדימה ולנסות דברים חדשים שווה לעצור ולהתבונן בכל מה שיש, גם אם זה לא נראה הרבה במבט ראשון, ואולי דווקא שם לגלות משהו ששווה להיאחז בו.

כלאדם לא יכול לעצור. בבדידות, בחשש ממה שלא ישאיר אחריו, בגעגוע לכל מה שהוא מסוגל להבין רק בדיעבד, מתנהל כלאדם בדרך החד סיטרית המובילה לשום מקום.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על כלאדם