ביקורת ספרותית על צל לילה - צל לילה #1 מאת אנדראה קרמר
בזבוז של זמן

---

קאלה טור לא דומה לנערות אחרות. היא אשת זאב עם משבר זהות שנבע מהסופרת. בלונדינית ומדהימה עם גזרה הו-כמה-נהדרת. היא מיועדת להתחתן עם מישהו שהיא לא אוהבת, אבל הוא חתיך כמו אל יווני, ולמרות שהוא שובר לבבות שוטף הוא יעשה הכל בשבילה, גם יפסיק להתפרפר, כמובן. והו, איך אפשר לשכוח את העובדה שאנושי התאהב בה רק כי היא הצילה את חייו האומללים מדוב גריזלי, וביקש ממנה שתקטע את נישואיה שבוע אחרי שהכירו. וכמובן, השווה אותה לבתולה וסטלית (ולפיו הבתולות הוסטליות היו נשים נחשקות ויפות ביותר שהיה אסור להן לקיים יחסי מין. מי לעזאזל דיבר על יחסי מין? היא דיברה על נשיקות, כמה מהר אתה דוהר קדימה, לעזאזל). ובסופו של דבר, היא נקבת אלפא מיועדת בלהקה של עוד אנשי זאב עם משבר זהות, היא אמורה להתחתן עם איש זאב עם (עברנו על זה כבר) משבר זהות שהוא זכר אלפא, בגדול, יש מעליהם כמה אנשים ששולטים על כל אנשי הזאב עם משברי הזהות, ועוד כל מיני יצורים שלא הבנתי למה קוראים להם ככה ומה הם לעזאזל, והם הרעים. או הטובים. מי יודע.
וכל בחור שני בסיפור רוצה לשכב איתה. והייתי הופכת את זה לכל בחור ראשון אם אח שלה לא היה שם. והומואים.
וזהו.

אז מצד אחד - קרמר עשתה סוף בספר שלה לכל השיגעון הפסיכוטי עם האובר פמיניזם בספרים האחרונים. מצד שני, עכשיו היא החליפה אותו באובר שוביניזם! אני מכירה מישהו ממש פמיניסט, כשסיפרתי לו על הספר הזה, הוא התחיל לחשוב על דרכים מחדש לחנך את הסופרת.

הספר הזה הוא שוביניסטי כל כך. על הבחורה החזקה, שלמעשה, העולם שלה מזדעזע כל פעם שבחור נוגע בה, מנשק אותה, או מתקרב אליה בכלל. ובחורים בסביבתה, מסתבר, אוהבים לעשות את זה. אפילו ההומו נישק אותה על הלחי! מה לעזאזל!!
ובאמת, זה מתואר כל כך מגעיל. רן, עם האגו שלו, דווקא היה יכול להיות נחמד. אבל איך שהוא מתייחס אליה ברכות, ואומר "זה לא יכאב" ו"אני אדאג לך" לגבי הסקס הראשון. הם בקושי התנשקו והוא כמעט אונס אותה בשירותים (אונס, בגלל שהיא כמו בובת סמרטוטים. כמו שאמרתי, לא יכולה לעשות כלום כשזה מגיע לבחור). הו, לכל הרוחות.

מה שגם, לא הבנתי כלום. כ-ל-ו-ם. שום דבר. נאדה. בקושי הספקתי להפנים את הקטע של הנוטרים. ואין לי בכלל מושג מה כל כך מדהים בשומרים. ובאיך שלא קוראים להם, הרשעים משמם. או הטובים. או מה שהם לא יהיו. מי יודע, בעיקר בגלל התקציר הצולע של הספר השני. תודה רבה על הספויילר לפני סוף הקריאה.
בכל מקרה, באמת שלא הבנתי כלום. הדבר היחיד שהבנתי הוא שהנוטרים ממש לא אוהבים אנשי זאב (משבר אישיות. כמה נורא).

הספר הזה מעצבן. באמת. נטו, הדבר היחיד שהוא באמת עשה לי, זה העצבנות. הוא כמו זבוב טורדני שמזמזם לך מעבר לאוזן כל הזמן וכל מה שאתה רוצה לעשות זה למעוך אותו עם משהו.
ההבדל היחיד בין שניהם זה שאת הזבוב אתה יכול למעוך, ושאם תמעוך את הספר, הספרנית תהרוג אותך (דם קר יש לה. דם. קר).
אכזריות.

חוץ מזה שהדמויות מעצבנות, לא מציאותיות ועלובות באופן מעורר רחמים, יש גם את העלילה הלא מובנת, הכתיבה הטורדנית, והנה לכם הקיא הבא של אנג'ל.
אני כל כך לא הולכת לבית ספר מחר.
ספר עשה אותי חולה, דאמיט.

אגב, מה הקטע של הסופרת הזאת עם יחסי מין? היא כל הזמן מפשיטה מישהו, או עושה סצנה אובר אן-פרופיאייט (אם ככה כותבים את זה [לא ראויה, אגב]. יש לה קטע בהפשטה של דמויות בעיניים, סצנטות צמודות, עם נשיקות אסורות, ופשוט כל העולם ואשתו אוהב את היריכיים של קאלה, או שזאת רק אני (לא ש... אוהבת אותם... אתם יודעים למה התכוונתי ><). והחצאיות, נראה כאילו הדבר היחידי שהסופרת גרמה לה לשים אותן היה בשביל שהיא תפשוט אותן בשלב מסויים, או גישה אל התחתונים שלה =.=

ו....זהו זה.
הייתי ממשיכה בביקורת, אבל אני צריכה לבכות על הזמן המבוזבז שלי.
לאכול ספגטי ולבכות על הזמן המבוזבז שלי.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על צל לילה - צל לילה #1