ביקורת ספרותית על אלה תולדות מאת אלזה מורנטה
ספר בסדר

---

עברו עליי כמה ימים של קריאה לא קלה בספר "אלה תולדות" של אלזה מורנטה.
אני חייב להודות שמאוד קשה לי לחוות את דעתי על ספר.

מצד אחד, עד אמצע הספר הייתי כמהופנט. קורותיה של אידה ושאר הגיבורים ריתקו אותי לספר, והרי איך אפשר שלא להיכבש ע"י דמותו של אוזפה - אותו ילד קטן וחסר ישע, שמלווה את כל הספר באמירותיו הנאיביות והנוגות. ובנוסף, הרגשתי שמעניין אותי לדעת איך ההתרחשות האישית של אידה מתחברת להתרחשות הגלובלית.

אך מהצד השני, הרגשתי שמהאמצע הספר קצת "איבד כיוון". עד האמצע הסיפור התמקד באידה ובקורותיה (תוך זליגה לסיפורים אחרים), אך מהאמצע הסיפור התבדר לחלוטין, והחל להתמקד בכמה דמויות שונות שנתקלנו בהן במהלך הספר. כאן הקשב שלי לספר התחיל לרדת, גם מכיוון שהרגשתי שהעניין שלי בספר התחיל לרדת, וגם כי לא כל הסיפורים עניינו אותי במידה שווה. ברגע זה התחלתי לקרוא הרבה יותר במהירות, ואפילו התחלתי קצת לדלג על קטעים שקשורים לדמויות שפחות משכו אותי.

להגיד שאני יוצא מאוכזב מהספר? כנראה שקצת. בכל זאת ציפיתי להרבה מאוד מספר שקצר כ"כ הרבה תשבוחות. אין לי ספק שאני קצת יוצא עם תחושה שמלווה אותי עם הרבה ספרים שנחשבים למאסטרפיס, ובתום הקריאה הרגשתי שהמהומה גדולה מדי.
אך עם סיומו של הספר, אני יוצא גם עם תחושת מועקה מאוד גדולה מקורותיה של משפחתה של אידה, וגורלן של הדמויות. כנראה שזו גדולתו של הספר, שמאפשרת לך להתחבר לדמויות השונות בחמלה בלתי מוסברת - ובאמת במהלך הספר אכפת לך מהדמויות (לפחות מהמרכזיות שבהן).

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על אלה תולדות