ביקורת ספרותית על סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים מאת ג'יי. קיי. רולינג

---

כשקראתי את "הארי פוטר ואבן החכמים" בגיל שמונה, הוא היה הספר הכי טוב בעולם. קראתי אותו (ואת הספר השני, שיצא מספר חודשים לאחר מכן) עשרות אם לא מאות פעמים. את הספר השלישי כבר הזמינו עבורי בטרם יצא, על מנת שאקרא אותו ברגע שיראה אור. כשבת דודתי קראה את הספר הרביעי באנגלית, לפני שתורגם, התחננתי בפניה שתספר לי בפרוטרוט את כל מה שקורה. את הספר החמישי קראתי בלילה אחד, לא מצליחה להפסיק.

וזה עוד מבלי להזכיר אתרי אינטרנט, פאנפיקים, דיונים סוערים, תיאוריות קונספירציה וניחושים פרועים, הרצאות, משחקי תפקידים וצפרדעי שוקולד.

אז כן, היום "ממרומי גילי" ברור לי שאלה לא הספרים הכי טובים שיש; ששפע הפאנפיקים נכתבים, בין היתר, כי למרות רוחב היריעה יש כל כך הרבה דברים מפוספסים; ושקמע שזרוק במרתף במערכה החמישית, ישחק לבטח תפקיד מפתח במערכה השביעית (שלא לדבר על גברת פיג). אבל בגיל שמונה, כשפתאום מגיע ספר כזה עם הsense of wonder המדהים שהוא יוצר, ופותח בפניך עולם שלם של ספרות פנטזיה, קשה שלא לחוות אותו בתור הספר הכי טוב בעולם.

אני לא יכולה באמת לחוות דעה אחת על הסדרה הזו, כי הקריאה שלי אותה נעשתה לאורך שנים, ובמהלך השנים הללו דעתי והטעם הספרותי שלי הספיקו להשתנות ולהתעצב פעמים רבות (כולל בין ספר לספר...). אבל זה לנצח יישאר משהו שגדלתי עליו, שפתח לי דלת לעולמות קסומים, שחיכיתי לו בכיליון עיניים פעם אחר פעם, ששקעתי בו ללא יכולת להפסיק כשאני שוכחת את העולם החיצון.
ומבחינתי, אי אפשר שלא לשמור למשהו כזה פינה חמה בלב.

» ביקורות נוספות של הרדוף
» ביקורות נוספות על סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים