ביקורת ספרותית על כבלי קסם מאת אורסון סקוט קארד

---

"'אני רוצה להיות בוורשה במאה ה-18,' היית מפלל בלא דאגה וחושב שדי בכך. שמכל המקומות תנחת בוודאי בסלון של הוד מלכותו סטניסלב פונייטובסקי שיאחז בידך בחיוך רך ויוביל אותך אל אולם הסעודות לארוחת צהריים של יום חמישי. במקום זה אתה צונח לתוך השלולית הראשונה שנקרית בדרכך. בקושי נחלצת ממנה, מייד נכנסת לסמטה הצרה מרכבה רתומה לשמונה סוסים, מצמידה אותך, המבוהל, אל הקיר ושוב מכסה אותך בבוץ מכף רגל ועד ראש."

מתוך: ויסלבה שימבורסקה, קריאת רשות. תרגם רפי וייכרט.

אינני יודעת אם אורסון סקוט קארד קרא את השורות הללו, אבל "כבלי קסם" כתוב כמו בהשראתן. אז מה אם חזרת בזמן למאה התשיעית לספירה, זה עדיין לא אומר שתוכל להסתדר שם. ואז מה אם הצלת את הנסיכה במעשה גבורה הירואי, ועכשיו אתם אמורים, לפי המוסכמות, לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה - אתם בעצם בכלל לא מסתדרים.

קארד עושה בספר הזה שימוש במוסכמות הז'אנר כדי לאתגר אותן, וזה מאד מצא חן בעיני. בין היתר, דמותה של "היפהפיה הנרדמת" - שמצטיירת איכשהו כחסרת-אונים ועדינה - היא למעשה דמות חזקה ואקטיבית, ודווקא זה שמציל אותה הוא חסר אונים, לאחר שחזר לתקופה שאין לו הכישורים לחיות בה.

למעשה, מה שהפריע לי בספר הזה הוא הדמויות. העלילה עשירה ועשויה-היטב לרוב, אבל הדמויות פשוט מרגיזות. הגיבורה הנשית היא אמנם לא "מרי סו" קלאסית, כי היחס שלה לגיבור גובל בהתעללות רגשית, אבל חוץ מזה היא מדהימה ביופייה, נסיכה נערצת, יודעת כשפים בלי שלימדו אותה, מבינה ללב העם, בת מסורה, מוכנה לוותר על טובתה למען עתיד הממלכה, וכו' וכו'. הכל מהמם ומושלם. והגיבור - ובכן, הוא באמת חסר את המיומנויות שמצפים ממנו במאה התשיעית, אז למעשה אי-מושלמותו היא רק פונקציה של התקופה. וכדי שבכל זאת נבין כמה הוא מדהים, מדובר בבחור שיכול לתקשר באופן רהוט בסלאבית כנסייתית עתיקה, מבריק באקדמיה, אתלט משובח, מתעלה על עצמו כדי להתאים לציפיות הסביבה-של-החזרה-בזמן. אפשר להבין לאן זה מוביל.
והרעה בסיפור היא מין סופר-דופר-מגה רעה, כמו הנבל בסרטי קומיקס שרוצה להשתלט על העולם וצוחק צחוק ממש זדוני בדרך. אין אף מניע לפעולות שלה, התעמקות בהיסטוריה שהביאה אותה להיות כה רעה, או התפתחות של הדמות (מעבר לגימיק ממש חביב שקשור בה). מדובר בדמות מהפולקלור הסלאבי, אז בטח יש עליה כמה וכמה סיפורים שקארד יכול היה לשאוב מהם רעיונות לדמות, ולהעמיק אותה. אבל לא. יש משבצת של "הדמות הרעה", אז היא תהיה רעה עד הסוף וזהו.

דבר נוסף שהפריע לי מעט - הספר כולו מלא באיזכורים ומוטיבים מהפולקלור ומהתרבות הסלאבית. שזה מגניב, אבל קארד כנראה טועה לחשוב שכולנו עשינו את התחקיר יחד אתו, אז הוא לא מספק לנו יותר מדי מידע. לא שהמידע הזה בהכרח נחוץ, אבל נראה לי שהיכרות עמו (אותה אין לי) יכולה להעשיר את הקריאה בספר.

שלא תטעו - זה ספר כיפי וקולח, עם רעיונות טובים וכתיבה טובה, ואף משעשעת לפרקים (מה שחסר לי בספרים אחרים של קארד). הפגמים בדמויות לא הפריעו לי כלל להעביר עמו כמה וכמה שעות מהנות. קארד, שידוע ככותב מד"ב ותיק ומוערך, עושה מעבר חלק לפנטזיה - לא מרגישים שזה הניסיון הראשון שלו בז'אנר (למיטב ידיעתי). והעלילה כאמור באמת מרשימה. אבל, למען השם (וזוהי פנייה נרגשת לקארד): אתה יודע לכתוב דמויות מורכבות. ראינו איך בנית את פיטר וויגין מהסאגה של אנדר. אז למה לא לעשות את זה פה, ולתת לספר הזה את המיטב?

» ביקורות נוספות של הרדוף
» ביקורות נוספות על כבלי קסם