![עלובי החיים [מהדורה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2674.jpg)
"עלובי החיים", ספר המופת של הסופר ויקטור הוגו, הותיר אותי לאחר 670 עמודים עם תחושת צדק אדירה, שברון לב מסוים והערכה מחודשת לערך האהבה וטוב ליבו של האדם.
עלילת הסיפור הינה ככל הנראה העלילה העשירה ביותר בה נתקלתי עד כה, כאשר האופן בו מגולל הסופר את סיפור חייהם של הדמויות השונות תוך שמירה על תפקידם ואופיים הינו מרשים בהחלט.
ז'ן ולז'ן – אדם אשר החל את דרכו כקורבן של הנסיבות בצרפת האפלה שלאחר כישלונה (לכאורה) של המהפכה הצרפתית (המאה ה-19), אדם אשר כל מבוקשו היה לפרנס את משפחתה של אחותו האלמנה, נתפס "גונב" כיכר לחם ומצא עצמו משלם על כך בגופו בנפשו במשך 19 שנים בכלא הצרפתי.
לאחר ריצוי עונשו נדד ז'ן ולז'ן מנודה לחלוטין מהחברה, אך לאחר תלאות מצא מפלט בדמותו של איש דת (הגמון) בעיר.
נקודה זו (אשר היוותה גם את נקודת פתיחת הסיפור) מהווה נקודת תפנית בעלילת חייו של ז'ן ולז'ן, והביאה לתפיסתו המחודשת אודות טוב ליבם של בני האדם, כדלקמן:
טוב ליבו שלו - לאחר שנכנע לשנאת האדם שצמחה לה בכלא וגנב את כלי הכסף של איש הדת שקיבל אותו לביתו, מצא עצמו ז'ן ולז'ן בנקודת השפל הגדולה ביותר בה אדם יכול להימצא, עומד מעל ראשו של אדם קדוש זה עם מחשבות מתועבות בראשו, מחשבות של רצח איש הדת.
מחשבות אלו של רצח, אשר עברו בראשו אולי אף לשבריר שנייה, נמחקו מיד בהביטו על איש הדת האצילי (אשר שכב במיטתו), לאחר שזה נכנע למצפונו ונמלט מהבית.
טוב ליבם של אחרים – ז'ן ולז'ן אשר נלכד על-ידי המשטרה עם כלי הכסף הגנובים הובא לביתו של איש הדת על מנת לאמת את החשדות נגדו, אך זה שיקר לשוטרים וטען כי מסר לו את הכלי הכסף, ובנוסף העניק לו זוג פמוטים אותם "שכח". לאחר עזיבת נציגי החוק אמר לו כי לא ישכח שהבטיח לנצל את הכסף על מנת לחזור למוטב וכי ליבו אינו שייך לרע אלא לטוב.
שני אירועים אלו הביאו לעיצוב מחדש של אישיותו של ז'ן ולז'ן והפיכתו לאיש חסד, אביר נפש אצילי התורם ככל העולה בידו ומקריב עצמו למען לבני האדם ועלובי החיים (כהגשמת מצוותו של איש הדת).
שינוי זה באישיותו של ז'ן ולז'ן מוביל את קו העלילה וניכר במספר אירועים מרכזיים לאורך כל הסיפור, כדלקמן:
אדון מדלן – לאחר שאימץ ז'ן ולז'ן שם בדוי (אדון מדלן) וצבר את הונו, נהיה זה מושיעה ופטרונה של העיר דיניה (נעשה גם לראש העיר), תוך שמספק עבודה וכסף למחיה, לכל תושבי ומסכני העיר.
פנטין – גם בתור אדון מדלן וגם לאחר חשיפת זהותו על-ידי המפקח ז'בר, מסייע ז'ן ולז'ן לפנטין, זונת רחוב אשר נקלעה למצוקה (על לא עוול בכפה), ובסופו של דבר מקיים את שבעותו אליה, דאגתו לבתה היחידה, קוזט, הופכת למשימת חייו היחידה.
הבגדים השחורים המהודרים שהעניק ז'ן ולז'ן לקוזט עם חילוצה מבית משפחת טרנדיה, נועדו על מנת שזו תתאבל על מות אמה, גם אם לא ידעה אז את שורשיה.
קוזט – ז'ן ולז'ן מקיים את שבועתו לגברת פנטין וגואל את בתה, קוזט, מעבודות וייסורים בבית משפחת הפושעים טנרדיה.
בחלוף השנים מגדל ז'ן ולז'ן את קוזט כבתו ודואג לכל צרכיה, כך מגלה לראשונה על מהותה של אהבה, האהבה היחידה אותה יינשא בימי חייו.
למען אושרה של קוזט, משתתף זה בלחימה בבריקדות של פריז, כאשר מטרתו הינה להציל את אהובה היחיד, ומקור אושרה, מריוס.
בהמשך מעניק לקוזט ובעלה הטרי, מריוס, את כל כספו, תוך שמקריב עצמו ומתרחק מהם, כדי לא לפגוע באושרם.
מריוס – על אף סלידתו מהצעיר הפריזאי, מריוס, בשל החשש והקנאה כי אהבתה של קוזט לא תהיה רק שלו, ז'ן ולז'ן חירף את נפשו והשתתף בקרבות בבריקדות (על אף שלא לא לחם מעשית, אלא רק הציל חיי אדם) זאת על מנת להציל את אהובה היחידי, ומקור אושרה של קוזט, תוך שמפנה אותו משדה קרב בוער דרך תעלות הביוב המסוכנות של פריז.
ז'בר – על אף שז'בר רדף אותו במשך כל חייו הבוגרים (ולאורך כל הסיפור), ולא הראה כוונה להרפות עד שישיג את מבוקשו, לכידת ה"פושע" ומימוש עונשו, ז'ן ולז'ן לא נטר טינה אפילו לרגע למפקח ז'בר, ובמסגרת הלחימה בבריקדות הראה גדלות נפש כאשר הציל את חייו של ז'בר כפי שהיה מציל כל נפש שהייתה עולה בידו.
תיאור התאהבותם הטוטאלי והטהור של מריוס וקוזט הינו מתיאורי האהבה היותר טובים שיצא לי לקרוא, ומהווה את נקודת האור המרכזית מאמצע הסיפור ואילך.
סצינת הלחימה בבריקדות של פריז, אשר נכתבה בהשראת המרד הרפובליקני ביוני 1932, הינה סצינה מרהיבה והרואית.
ההרגשה היא כאילו כל הלחימה הזו (התחומה בין שתי הברקידות) התקיימה למעשה בסוג של עולם אוטופי משונה במעט, עולם בו כולם מוכנים להקריב את חייהם למען עקרונות ליבם ונחושים להקריב את עצמם למען שהאחר יחיה, סוג של עולם אשר קיומו מוטלת בספק במציאות של היום
בסצינה זו אנו עדים לקיומה האמיתי של גבורה, כאשר עלובי החיים, הלוא הם בין היתר, מר מבף, גברוש, ואפונין, וגם מנהיג ההתקוממות אז'ולרה, מראים עזות רוח מהי כאשר למען ניצחון המהפכה, ולמעשה לטובת הגשמת ייעודם ומציאת מטרה לחיים, אינם מפחדים כל אלו מהמוות, אף לא לרגע.
על מנת להמחיש את גורלם האכזר של עניי צרפת ויחס החברה כלפיהם במאה ה-19, לא חסך ויקטור הוגו במהלך הסיפור רגעי עצב כנים מהקורא, כאשר הרגעים שנגעו בי יותר מכל היו התדרדרותה הנפשית והפיזית של פנטין (כחלק מאכזריות טרנדיה), שעבודתה של קוזט כילדה קטנה, הפקרתו של גברוש כתינוק וכנער, והיפרדותם של ז'ן ולז'ן מקוזט ומריוס בסוף הסיפור.
לאורך כל הסיפור ניכר כי המפקח ז'בר וז'ן ולז'ן הינם שני אנשים שונים מאד אשר גורלם נקשר זה בזה מתחילת הסיפור (ז'ן ולז'ן אסיר וז'בר סוהר) ועד סופו (הסגרתו העצמית של ז'ן ולז'ן והתאבדותו של ז'בר).
עם זאת, בהעמקה אל תוך אישיותם ומעשיהם, ניתן להבחין כי שני היריבים המושבעים האלו אינם שונים זה מזה כפי שנדמה במבט ראשון, כאשר שניהם מחויבים טוטאלית למערכת החוקים, ז'בר למערכת החוק של המדינה, תוך הפגנת פנאטיות מוחלטת וחסרת רגשות (אשר הביאה לבסוף למותו כאשר נכנע למצפונו ו"בגד" במערכת החוק), וז'ן ולז'ן למערכת החוק של ליבו ומצפונו המוחלט תוך הפגנת אצילות נפשו.
ז'ן ולז'ן הביע מחויבות רבה גם למערכת החוק של המדינה, כאשר לכל אורך הסיפור ניכרת כניעתו למצפונו ורצונו להסגיר עצמו ולרצות את עונש, עם זאת דאגתו לקוזט, גברה על מחויבות זו.
אולי אחד הדברים הבודדים שאני יכול לציין "כנגד" הסיפור הנפלא הזה הוא שהיה בו אלמנט מסוים של "צפוי מראש", לא דווקא בהקשר העלילה אלא בהקשר הדמויות, למשל, בכל פעם שניסה הסופר לעטות דמות מסוימת במסתורין על מנת בהמשך יגלה את זהותה ויעורר הפתעה מסוימת, הדבר לא כל כך צלח בעיניי, כאשר ברור לקורא זהותה האמיתית של הדמות כבר מההתחלה (לדוגמא הפועל הכחוש שמחפש את מריוס – אפונין, הזקן הנדיב ובתו בביתם המוחרב של משפחת טנרדיה – ז'ן ולז'ן וקוזט, האב ובתו המזהים את ז'ן ולז'ן בחתונת קוזט ומריוס – טרנדיה ואזלמה ועוד ועוד)
כמו כן, לאורך הסיפור היו אירועים בהם האופן בו שטל הסופר פרטים מסוימים על מנת לקדם את העלילה, נראה כמו צירוף מקרים גדול מדי, למשל הופעתו התמוהה של טרנדיה בביוב ופגישתו עם ז'ן ולז'ן, וכן, המצאותו של ז'בר בנהר דווקא כז'ן ולז'ן נחלץ מתעלות הביוב.
דבר נוסף שמעט הפריע לי, על אף שהוא נטו בגדר טעם אישי, הוא שהסופר לאורך הסיפור לא תיאר אפילו לא פעם אחת דמות מסוימת אך ורק כדי לתאר תקופה או רעיון מסוים, אלא ניכר שלכל דמות ודמות שהופיעה בסיפור היה תפקיד מוגדר משלה, אותו מילאה עד תום העלילה.
"אין שום דבר בעולם זולת אהבה" – הסצינה האחרונה של הסיפור היא סצינה מרגשת וקורעת לב, אשר מעל הכל זועקת דבר אחד, אהבה.
אהבה כתבה את השורות האחרונות של הסיפור הזה, כאשר בכל מילה ומילה בערה אהבתו של ז'ן ולז'ן לקוזט ומריוס ואהבתם אליו.
הסיפור תם עם שיברון לב מסוים, כאשר למען אושרה של קוזט הקריב ז'ן ולז'ן את אושרו ובריאותו, אך קריאה אודות רגעיו האחרונים על פני האדמה, רגעים אשר אינם מלאים בדבר מלבד אהבה אדירה, בוראת רגע טהור שמותיר את הקורא עם ניחוח מסוים של השלמה, גם אם במעט כואבת.
ז'ן ולז'ן מת אדם מאושר אשר הגשים את רצון ליבו, ארצה לאחל לכולנו מוות כה נפלא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/48864.jpg)
