מממ

מממ

בת 18 מישראל

החיים כל כך יפים.
מוזיקה, אומנות, ספרים, משפחה, חברים, נופים, ארץ... יש הרבה דברים ששווה לחיות למענם. בתכל'ס, הרגעים הפחות יפים גוברים על הרגעים המאושרים בהרבה, אז למה לחיות?
כי הרגעים היפים משאירים חותם, כמו רוח קלילה שליטפה את הלחי, והשיער הפרוע הוא הראייה שהיא היתה פה... אין, אין על העולם הזה :)


"כי החיים כל כך יפים והעיניים מאירות
וזה האור שמעלי מאיר לי את הלילה
זה כמו מיליון נרות דולקים זה כמו גשם של זהב
כן זה האל שמעלי מאיר לי את הלילה" (אתניקס, החיים כל כך יפים)


"זוכר איך רצנו יחפים על החולות? עיניים בורקות כמו השמש הלוהטת ורגליים קלות דורכות על קוצים ורגבים בלי להרגיש בהם? זוכר את ימי הגשם והרוחות האדירות, כשהמדשאות רוו מים ואילנות הפרדסים ריקדו במשבי הרוח העצומים? זוכר את ההרים והפרחים והשדות שכה אהבת? את דיונות החול המדבריות ואת הסלעים של מדרונות העמקים. את יופי התיכון ואת כחול הכינרת הזוהרת...
זוכר את כל אלה?
ואיך זה שדווקא אתה, שאהבת כל כך את הארץ הזו, שנשמת את ריחותיה והיתממת בשדותיה בכל הזדמנות, שמוללת בידך כל רגב ורגב ממנה, שרצית לגרוס ברגליך כל פיסת אדמה שבה – איך זה שדוקא אותך היא בחרה להקריב במלחמותיה?"

(אהבתיך)


"And I want a moment to be real,
Wanna touch things I don't feel,
Wanna hold on and feel I belong.
And how can the world want me to change,
They’re the ones that stay the same.
The don’t know me,
"'Cause I’m not here.
(im stiil hear")

"האקונה מטטה,זהו משפט מדהים,
האקונה מטטה - בטירוף חושים!"







» דירגה 81 ספרים
» כתבה 85 ביקורות
» יש ברשותה 3 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 שנים ו-9 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 חודשים
» קיבלה 243 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספריה ציבורית מעלות תרשיחא

» רשימת הסופרים של מממ

ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 85 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

לוקווד ושות' - וואי, השם של הסידרה גאוני :) טוב, כיכה בסדר, שם פצצה מלא מיסתורין, תקציר וביקורות שמושכות את העין.. ומה הלאה? ... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-6 חודשים


את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצי שעות ללא הפסקה. למה? מממ, שאלה טובה. (הרבה ספויילרים, קוראים חביבים, ראו הוזהרתם!) אז כמו ש... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות. קשה עד צעקה. כך אני בוחרת להתחיל את הביקורת שלי על הספר "ואדם אין". כריכה מהורהרת, מסקרנת משהו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


אני כל כך כועסת. לא, לא על מי שהתעלל בהאנה. לא, לא על קליי. אני כועסת על האנה. ***** אני לא אוהבת מתאבדים. מישהו יודע מי דוד-... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-4 חודשים


אוקי... מאיפה להתחיל?? טוב, התתחלה טובה, בזה אין ספק. אלי (האלופה וה'אני-חייבת-צומי-כי-אחי-נעלם') היא מורדת קטנה (או בעצם לא כ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-4 חודשים


טוב, מאחר וממש אין לי כח לכתוב על שמונת הספרים הקודמים בסדרה גם ביקורת, אני ארשום פה, בספר התשיעי, את הביקורת על כל הסדרה. ק... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

הרץ במבוך. ג'יימס דשנר. חמישה כוכבים. *אני רק חייבת לציין שאני קראתי את הספר עם העטיפה החדשה. ולמרות שלא נראה לי ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


דבר ראשון שמפריע לי במידה די גדולה - למה לעזאזל סימניה קוראים לספר הזה "בית האדס הרביעי"? טעות שאפשר לראות מאיפה באה, ופשוט ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-4 חודשים


פעם שאלתם את עצמכם מה תבקשו מהג'יני הכחול מאלאדין, או דג הזהב, שיבואו יום בהיר אחד ויעניקו לכם שלוש משאלות? אני בטוחה שכמע... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-4 חודשים


וואו טוב ספר כזה אסור להשאיר על המדף מהחשש המוצדק שעוד משהו יקרא אותו. אני יוצאת בקריאה נואשת להעלים את הספר. אז ככה יש את ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-11 חודשים


אוי, בר מצווה. כזה דבר נפלא. עשרות אנשים,באים במיוחד בשבילך, כל אחד מהם צריך להביא מאות עד אלפי שקלים רק כדי לחגוג את העובדה... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-11 חודשים


סיימתי אותו עוד שלשום ורק עכשיו יש לי זמן לכתוב ביקורת. הספר הוא האחרון בסידרה ומאוד מופלא לטעמי. בספר זה נסגרים כל הקצוו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-11 חודשים


מממ עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 4 שנים ו-3 חודשים
» אהבתיך (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-10 חודשים
» עולם תחרה (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-1 חודשים
» נשמת זכוכית (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-1 חודשים
» תודה, שרוני (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-1 חודשים
» כוכב (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 4 שנים ו-1 חודשים
» (13 סיבות / ג'יי אשר) no fear
לפני 4 שנים ו-4 חודשים
» (13 סיבות / ג'יי אשר) אריאל
לפני 4 שנים ו-4 חודשים
» (13 סיבות / ג'יי אשר) מממ
לפני 4 שנים ו-4 חודשים
» (13 סיבות / ג'יי אשר) אריאל
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים


אני לא אשכח לעולם את המילים האחרונות ששלחת לי, רשומות ביד נרגשת ויציבה, מילים שהאותיות שבהם נמרחו בדם ובפסי ליכלוך וחול, אבל נשארו אותן אותיות, מילים שהעייפות גרמה לך לכתוב, שהכאב דחף אותך להביע, אבל הלהט והאהבה שבך, האינסופיים, השאירו את הסגנון שלך על הדף. את הניחוח האקזוטי ומלא החיים שממלא כל אות ואות.

מלא חיים. איזה אבסורד.

" זו ארצנו האהובה! אין לנו אף סיכוי בלעדיה!" כך רשמת. מלא חיוניות, אמונה, חדור התלהבות ואומץ לקראת הלא נודע שאליו אתה הולך. "זה העם שלנו, האהוב! לכך נועדנו – לבוא, להילחם בשיניים על זכויותנו ולהתחשל, ולא לוותר לעולם! להכין את האדמה הזו לדורות הבאים בכל אמצעי שצריך – כן, גם להרוות אותה בדמנו... אני אוהב, לא רוצה לעזוב, אבל אני מזכיר לעצמי שלא למעני אני הולך למלחמה, למען העם שלנו. אם אנחנו רוצים את האדמה הזאת, אנחנו צריכים לעשות הכל – ונעשה הכל! אלה חיינו, ולזה נועד מותנו. גם אם לא יזכרו אותנו ואת מעשינו, גם אם לא יודו לנו עליהם – אני לא צריך תודה, לא רוצה גמול, לא מבקש שכר. לא רוצה דבר מלבד לדעת שתהיה לנו ארץ, ארץ ישראל! ארץ פורחת, משגשגת, שכל חיינו תלויים בה! שכל דבר בה נעשה באהבה, בחירוף נפש, בלב אחד מאוחד שפועם בחוזקה וחודר מבעד למעטפות והכלובים שסוגרים על כל אחד מאיתנו!"
זה כל מה שנשאר ממך – מכתב, בלוי מרוב פעמים ורטוב מדמעות...
ומזיכרונות.

זוכר איך רצנו יחפים על החולות? עיניים בורקות כמו השמש הלוהטת ורגליים קלות דורכות על הקוצים והרגבים בלי להרגיש בהם? זוכר את ימי הגשם והרוחות המטורפות, כשהמדשאות רוו מים ואילנות הפרדסים ריקדו במשבי הרוח העצומים? זוכר את ההרים והפרחים והשדות שכה אהבת? את דיונות החול המדבריות ואת הסלעים של מדרונות העמקים. את יופי התיכון ואת כחול הכינרת הזוהרת...

זוכר את כל אלה?

ואיך זה שדווקא אתה, שאהבת כל כך את הארץ הזו, שנשמת את ריחותיה ושכבת בשדותיה בכל הזדמנות, שמוללת בידך כל רגב ורגב ממנה, שרצית לגרוס ברגליך כל פיסת אדמה שבה – איך זה שדוקא אותך היא בחרה להקריב במלחמותיה?
איך אהבת את האדמה הזו. איך כבר אז, כשהיינו ילדים קטנים, אחזת בידי והראת לי את יופיה, את הביטחון הטמון בעמקיה.
"זו האדמה שלנו, האדמה שתחייה ותקיים את עמנו. לכן אנחנו מרגישים פה בטוחים וצודקים – על האדמה הזו אני מוכן למות!"
ועכשיו, כשאתה טמון באדמה הזו לעולמים, עכשיו אתה מרוצה?
אם הייתי יכולה הייתי מראה לך את ארצנו כמו שהיא היום: את הבניינים המתנשאים, רבבות הבתים, הכבישים הסלולים ועליהם מאות מכוניות, מהסוג שרק חלמנו עליהם בילדותנו, ושאתה – השאפתן - תמיד אמרת שביום מן הימים תסיע אותי על אחת מהן...
הייתי מראה לך ערים עצומות על רקע השמיים הכחולים כחולים והנקיים של ארץ ישראל. הייתי מראה לך נופים, מעבדות ואוניברסיטאות. ממטולה ועד אילת! צבא גדול, גנים וציפורים, וגם הייתי מראה לך את דור ההמשך שכה דיברת עליו, גם אותם אראה לך.
האם תהיה מרוצה? האם על פניך יופי חצי החיוך המאושר שלך? האם הלחיים השזופות שלך יסמיקו בעונג ועיניך יבריקו, כמו פעם, כשהיינו הולכים יחד יד ביד...?
היית מתלהב מהטכנולוגיה והפיתוח של ארצנו הקטנה –אני בטוחה, אבל... האם תהיה נרגש למראה דור ההמשך שכה העסיק את מחשבותיך?
או שתעדיף להסתכל בהם, במבטיהם הריקים וחסרי החיים, בפה שביטא מילים שלא ראויות להישמע על האדמה הזו, במסכים שאליהם הם מרותקים, במריבות הטיפשיות, בדברים שהם מתעסקים בהם אף שהם לא ראויים להתעסק בהם, בשנאה ביניהם, בדיכאונותיהם, באגואיזם המוחלט שלהם. עינייך ינצצו מדמעות ואישוניך יתרחבו... אני רואה אותך בבירור מוחלט.
אתה, שכל כך רצית לחיות, להנות מהארץ הזו ומהעם הזה ומהחיים האלה – לא יכולת, כי זמנך חלף ונגמר במהירות. האם תוכל להסתכל בעיניהם של אלו שמעדיפים להתעלם מהיופי המקיף אותם ולשקוע במסך מרצד או בדברים אחרים – סיגרים, סמים, אלכוהול. כל אלה וגם אחרים: אנורקסיה, דיכאון נעורים, התאבדויות – חלק מאורח חייהם. מדוע? מדוע אף אחד מהם לא קם, צועק, מנסה לעשות משהו? הם שקועים. שקועים בעולם שמעבר להבנתו של הדור שלנו...
משפטים לחיים נחשבים לקלישאות, אהבה תמימה לקיטש, ציניות מטורפת אוחזת בהכל.
אם היו רואים אותנו פעם, אחוזים אחד בשני, מטיילים בשדות – איך היו צוחקים... כל כך תמים. כל כך קיטשי. לא אהבה אמיתית. אהבה של ילדים טיפשים.
אם האהבה שהיתה ביננו לא היתה אמיתית, אז מה כן אמיתי? לא ראיתי מעולם דבר יותר אמיתי מהמבט האוהב שלך...
וגם אני אוהבת אותך. עד היום, עשרות שנים אחר כך, קול צחוקך מלא החיים מלווה אותי בכל דבר. חייתי חיים מלאים בעשייה, למענך. בשביל שתדע, שם בגן עדן, שאני ממלאת את צוואתך הבלתי רשמית, שלא מתועדת על נייר, אלא במוחי.
עשיתי הכל למען העם הזה. כל דבר שיכולתי. כיום, גם זמני הולך וקרב. אני לא עצובה, אני יודעת שעשיתי את כל מה שאני צריכה לעשות. אני מסופקת.
אני אוהבת אותך. היו זמנים שחשבתי שלעולם לא אסלח לך על כך שנעלמת פתאום, שמסרת את עצמך בלי לחשוב עלי, עלינו. כיום, מה שלא עשה הלב עשה הזמן. אני סלחתי לך, ואני מעריכה את מותך.
האם תוכל גם אתה להעריך את מותך, אם לשם כך מתת? לשם דור ההמשך הזה, שאינו טורח אף להשים לב או לשלוח חצי מבט לעבר מה שחשוב באמת?

והאם הם יעריכו את מותך?
נכתב לפני 4 שנים ו-3 חודשים
עולם תחרה -שיר לאדם

בעולם בלי משמעות אתה טובע,
בעולם תחרה פשוט,
נופל וקם, עולה, קורע
את כל מה שנשאר קבוע...

רגע למעלה ורגע יש חור,
בעולם תחרה עדין,
שנקרע ונוצר מחוד הכישור,
שביד ומחשבת נקבע לו הדין.

במשמעות של רגע, בהבנה של שנייה,
נופל ועולה, מתנוענע כאונייה
הנשברת על גלים,
כמו בעולם תחרה...

בני האדם הם יצירים ויוצרים
ובידם הכח לשנות את הבד,
לקרוע בקלות או לתפור בקשיים,
בדיוק כמו בעולם תחרה.

אתה היד התופרת וגם הבד,
אתה קורע ומשחית, עולה ויוצר,
בתובנה שלך אתה האחד,
ומצידו של אחר אתה... האחר.

בעולם תחרה שנקבע על ידיך
וגם בידי אחרים,
בעולם שנהרס וקם בן רגע,
עם כל שינוי של החיים.


חפירות שהרגשתי שאני חייבת להוסיף, לצערי. מי שיכול לענות על השאלות שלי - התגובות כאן למטה מחכות לתשובותייך.
אנחנו כל כך פעוטים, אנו רק שביב, חוט חיים אחד מתוך מערכת שלמה, ובכל זאת אנו בטוחים שרק אנחנו פה, שאנחנו אנחנו והאחרים... אחרים. כל שינוי קטן משפיע עלינו, ובידינו הכח לשנות ולהשתנות בידי אחרים.
וכל נפלאות השינוי והשילוב נרקמים בך, באדם אחד בלבד.
לאן נעלמים שאר החוטים, האחרים? מי שאיננו יודעים ומבינים מבפנים? מהי מערכת שלמה?
מערכת שלמה היא, לעניות דעתי ולדימוי העלוב, כמו עולם של תחרה.
נכתב לפני 4 שנים ו-10 חודשים
בחשכת הליל
על גלי הדמיון המתנחשלים,
מרחף החלום, מחכה.
חשש מהלא נודע מאפיל
על התקווה.
ביקשתי, בנשמת אפי האחרונה,
בקשה אחרונה. לראות עתיד.
לראות מה צפנו חיי.
וראיתי שבילים ובסופם
העלומים האלו, המרחפים, החלומות -
מוכרים ככף היד ותמוהים יותר מכל.
היו שבילים שטיפסו כל גבי הרים.
והיו כאלה שירדו לאורך עמקים.
היו המפותלים והיו הישרים.
וביקשתי עוד בקשה. לראות באיזה מהם אלך.
וראיתי את אותה התמונה.
דבר לא השתנה. ייתכן שאלך בכולם וייתכן שאבחר באחד.
נכתב לפני 5 שנים
מהו מושלם?
אדם לא יכול להיות מושלם. עצם היותו מושלם הופכת אותו ללא מושלם.
יש משהו במילה הזאת שמפריע. מושלם. הכל טוב.
מושלם משעממם.
מושלם מפחיד.
מושלם הוא מושג שבחיים לא הכרתי.
הרי בכל דבר יש חסרונות, מאזנים את היתרונות, לא? והאם יש משהו מושלם בעולם כולו? ואם כן, מהו?
האם מושלם הוא דבר טוב? ואם כן, אז דבר טוב הוא מושלם?
"טוב" לא צריך להיות מושלם. "טוב" צריך להיות טוב, משהו שיספק את הרצונות שלך אבל לא יגרום לך לעבור את הקצה.
מושלם הוא דבר רע. אין בו כל איזון. אם כך, אז דבר מושלם הוא לא מושלם, מעצם היותו מושלם.
אם כן, מהו מושלם?

נכתב לפני 5 שנים
והוא רץ, ורץ, ורץ... ורץ.
עד שלא הצליח לנשום. עד שהכאב החד בצלעות הפך לבלתי נסבל.
והוא המשיך לרוץ.
הוא התגלגל, ומעד, ונשרט ונחתך. הלהבות רקמו חומה לוהטת מול פניו, חוסמות אותו. הוא התפרץ, כמו לא שם לב לרצועות האש שנשרכו משרווליו, כמו מסלק את הלהבות.
ורץ.
ואז הוא ראה אות החיטים המתנענעות ברוח, את השלווה של שדות החיטה בצהריים.
אבל בשולי ים הזהב הזה כבר פשטו רצועות החום. האש פשטה כמו גץ בערימת זרדים, והשמיים האפורים של היום בבוקר נצבעו באדום.
והוא עמד במרכז.
ומשהו בתוכו, שביב זכוכית זעיר של נשמה, התנפץ.
ברכיו התקפלו, וכל שנשאר לו לעשות הוא לנעוץ מבט בעולמו – העולם היחיד שהכיר – מתכלה. ככה, בין האש לשמים, בלי אף אחד שיבוא להציל אותו, בלי דבר שיגן עליו. והוא לא רצה שיגנו עליו.
הוא רצה להגן. להגן על האדמה שלו. למות למענה. להתענות למענה. לא שיגנו עליו.
ופתאום הוא חש בדחף. להילחם.

נכתב לפני 5 שנים
שברי זכוכית על הרצפה משקפים את הברק הזעיר שבוקע מהירח התלוי על עומדו ברקיע.
שברי זכוכית על השולחן משקפים את אור הבוקר שמפציע.
הזכוכית השלמה לעולם לא תהיה מונחת, נמוכה. תמיד תהיה למעלה. זכוכית של מנורה, או של חלון. תמיד גבוהות, תמיד משקפות רק את האור של עצמן. מושלמות.
שברי הזכוכית הם נשמתה.
והיא לא רוצה שהנשמה שלה תהיה חלקיקי זכוכית גבוהים. לעולם.
נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
סיגריה ביד אחת, האייפון ביד השנייה.
מדליק טלוויזיה כדי להירגע. יום עבודה קשה.
אלה החיים האמיתיים - החיים המחוספסים.
מעביר ערוצים. משועמם. אין חדש.
עוד שאיפה מהסיגריה.
מביט מהחלון. רחוב ריק, מנורה בודדת, מרחוק רואים את הפארק.
עוד מבט אל הטלוויזיה - תוכנית ריאליטי.
משחק באייפון. משועמם.
עוד מבט אל החלון.
זוג אוהבים יושבים על ספסל.
אני מקנא בהם. למה?
חתול בורח מכלב. טיפות גשם קטנות.
האוהבים עוזבים את הספסל ונעים לעבר המסעדה הקרובה.
לא מאוחר. אני לא רוצה לישון. אני לא יכול.
מעולם לא ישנתי מוקדם.
מחר יום עבודה. שגרה. לפחות יש כסף לסיגריות.
עוד שאיפה, אבל בחלון מביט בי שוב.
הגשם פסק.
קם. צועד אל עבר החלון.
האוהבים לא שם. הגשם פסק.
משעמם. חסר טעם.
שאיפה מהסיגריה, משחק בטלפון. חסר חיים.
שותה קצת בירה. מכניס לפה איזו עוגה. חסר... חסר משהו.
שוב. שוב ניגש אל החלון.
כוכב אחד מחייך אלי. אחד. אני לא מדמיין.
אני לא רגיש. אני לא מלא עומק.
אבל הכוכב מחייך.
יש עוד הזדמנות. אולי חיים חדשים.
הטלפון מצלצל. זאת רינה.
היא משגעת אותי. מתקשרת הרבה. מנסה ליצור קשר.
בעבודה היא מדברת איתי הרבה.
אבל אני לא מחבב אותה.
למה? היא נחמדה. היא דואגת לי ועוזרת לי.
שאיפה מהסיגריה. כדאי לענות?
בעצם, למה לא?
אני עונה. היא שם, והקול המחוייך שלה מדבר.
"אני פנויה בשבת בערב. רוצה לבוא?"
למה לא?
"כן."
נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
ליבי נסחף עם זרם מקרים,
רגלי עולות על אינספור שבילים,
ראשי אובד בין מציאות לדמיון,
אמירות סותרות ואי הגיון,
ליבי בודד, רק במסווה,
חיוך אובד - על מה מכסה?
שכחו אותי, נדחק וקטן,
כי לא שמו לב ש: אני כאן.

אני כאן, אני כאן,
עומד פה וצורח,
שאני כאן, אני כאן,
אז למה אני בורח?
ולא בגללי, ולא בגללם,
פשוט פתאום אין לי מקום בעולם,
ופתאום עולה לראש משפט ישן:
אני עוד כאן!

עם כל אבידה, נוסף לו עוד חור,
הרגשה קשה של נפילה לבור,
עוד אבידה, ואז עוד טיוח,
עד מתי אשמור על זה החיוך?
למה רק בראש בוכה וצורח?
למה אני כל פעם בורח?
למה על מקומי לא נלחם?
הרי כבר קבעתי: עוד לא נעלם.

אני כאן, אני כאן...

עוד חוט ועוד חוט לרשת שקרים,
העולם מתבלבל בעולמות אחרים,
למה הכל כבר לא רגיל,
ולא רואים עוד שמחה וגיל?
ילדות נעלמת לתוך אפילה,
פתאום מבינים מהו חוסר תקווה,
ובראש עולה משפט ישן,
אל תשכח שאתה עדיין כאן!

אני כאן, אני כאן...

אז ליבי נסחף עם זרם מקרים,
סימן ברור שאני בחיים,
רגלי עולות על אינספור שבילים,
אז יהיה לי עוד נסיון חיים,
תקווה עוטפת את הלב בחום,
הילדות שבה למקומה בתום,
לעולם לא נשכח שכל רע הוא קטן,
כי אני בחיים, כי: אני כאן!
נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
את צפה בלילות,
את מציצה מהצללים,
את נמצאת בכל מקום,
שוברת את הכללים.
עיניים גדולות
ומהם מציץ הלב,
עוד לא מבינה
כמה גדול הכאב.

רוצה לבכות, לבכות ולצרוח,
בעיניים האלה יש המון כוח,
לא מצליח לא לברוח,
ואותך אי אפשר לשכוח!

רק חכי רגע, ילדה,
אל תתני לי כבר לשקוע,
למה הלכת, ילדה?
עוד היית תמימה בלי רוע.
והעיניים שלך עוד חודרות בלילות,
מכל מקום עולות שאלות,
ואני במרכז סופת רגשות,
שמתנחשלות ומתבלבלות...

הוא לא הוגן, העולם,
לך לא הגיע כלל,
את היית רק הקרבן,
וליבי למצולות צלל!

רוצה לבכות, לבכות ולצרוח,
בעיניים האלה יש המון כוח,
לא מצליח לא לברוח,
ואותך אי אפשר לשכוח!


אבל את האמנת,
אולי העולם הוא כמו שחלמת,
ואם את אז גם אני מוכן,
להאמין שאת לא סתם קורבן!

אל תחכי רגע, ילדה,
הצלת אותי מלשקוע,
תמהרי, ילדה,
בגללך העולם ללא רוע!
תמשיכי לרוץ, לגדול ולצמוח,
רק בגללך אני ממשיך לפרוח,
מתקדמים, עולים, הגורל מלא תלמים,
אבל אני ממשיך בחיים!





נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
קבוצות קריאה:
אמנים וציירים

(קבוצה ציבורית)
מצחיקים

(קבוצה ציבורית)
ארטמיס פאול

(קבוצה ציבורית)
ליאת רוטנר

(קבוצה ציבורית)
משחקי הרעב

(קבוצה ציבורית)
קבוצת סרטי דיסני

(קבוצה ציבורית)
סרטים

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
שר הטבעות

(קבוצה ציבורית)
משועממים? לא עוד!

(קבוצה ציבורית)
קבוצת ציורים

(קבוצה ציבורית)
משחקי שרשרת

(קבוצה ציבורית)
להרוג את פאי!!

(קבוצה ציבורית)
תרגילי כתיבה

(קבוצה ציבורית)
הקוראים:


הביקורות האחרונות של מממ שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. רדוול / ברייאן ג'ייקס ספר ההרפתקאות הראשון שקראת... המשך לקרוא נופר לפני ארבעה שבועות
2. המלך מתיא הראשון 2 כרכים / יאנוש קורצ'אק לפני שישאלו - קראתי את שני ה... המשך לקרוא אילסוס לפני חודשיים
3. רדוול / ברייאן ג'ייקס ספר ההרפתקאות הראשון שקראת... המשך לקרוא דבש לפני שנה ו-1 חודשים
4. רדוול / ברייאן ג'ייקס ספר ההרפתקאות הראשון שקראת... המשך לקרוא אאורה לפני שנה ו-2 חודשים
5. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא ריצ' רצ' לפני שנתיים ו-11 חודשים
6. עלובי החיים - קלסיקה במהדורה מחודשת / ויקטור הוגו ליד המבינים יותר מבינינו, ה... המשך לקרוא Command לפני 3 שנים
7. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא אלנדיל לפני 3 שנים ו-8 חודשים
8. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-8 חודשים
9. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני 3 שנים ו-8 חודשים
10. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא קליירי פריי לפני 3 שנים ו-8 חודשים
11. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא sunwing לפני 3 שנים ו-8 חודשים
12. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצ... המשך לקרוא עומר20 לפני 3 שנים ו-8 חודשים
13. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא אריאל לפני 3 שנים ו-10 חודשים
14. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא שין שין לפני 4 שנים
15. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא רץ לפני 4 שנים
16. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא no fear לפני 4 שנים
17. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא נוריקוסאן לפני 4 שנים
18. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא LiveTheDream לפני 4 שנים
19. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא אפרתי לפני 4 שנים
20. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא סופרקליפרג`ליסטיק לפני 4 שנים
21. ואדם אין / שירה סטופל קשה. כל כך קשה. קשה עד דמעות... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים
22. מישהו לרוץ אִתו (איתו) / דויד גרוסמן אני לא מצפה שיקראו את הביקו... המשך לקרוא גדפ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
23. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא no fear לפני 4 שנים ו-1 חודשים
24. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא Stingray לפני 4 שנים ו-2 חודשים
25. אורי - מהדורה חדשה / אסתר שטרייט-וורצל כשלוקחים את אורי ממדף הספרי... המשך לקרוא efratlo24 לפני 4 שנים ו-2 חודשים
26. רדוול / ברייאן ג'ייקס ספר ההרפתקאות הראשון שקראת... המשך לקרוא yu-yu לפני 4 שנים ו-2 חודשים
27. ההוביט - או לשם ובחזרה / ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין ספר גאוני! בתוך כל אחד מאית... המשך לקרוא choulaw לפני 4 שנים ו-4 חודשים
28. כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 / סי ג'יי דוהרטי אוקי... מאיפה להתחיל?? טוב, ... המשך לקרוא netuti0 לפני 4 שנים ו-4 חודשים
29. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא שעיונת לפני 4 שנים ו-4 חודשים
30. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא Sizzy לפני 4 שנים ו-4 חודשים
31. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא מלכי לפני 4 שנים ו-4 חודשים
32. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא שרוני לפני 4 שנים ו-4 חודשים
33. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא ruha לפני 4 שנים ו-4 חודשים
34. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא טופי לפני 4 שנים ו-4 חודשים
35. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא שין שין לפני 4 שנים ו-4 חודשים
36. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא Rowan Jin לפני 4 שנים ו-4 חודשים
37. 13 סיבות / ג'יי אשר אני כל כך כועסת. לא, לא על מי... המשך לקרוא לי יניני לפני 4 שנים ו-4 חודשים
38. כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 / סי ג'יי דוהרטי אוקי... מאיפה להתחיל?? טוב, ... המשך לקרוא לי יניני לפני 4 שנים ו-4 חודשים
39. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-6 חודשים
40. זהירות: סופה - 39 רמזים #9 / לינדה סו פארק טוב, מאחר וממש אין לי כח לכת... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-6 חודשים
41. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא שין שין לפני 4 שנים ו-6 חודשים
42. זהירות: סופה - 39 רמזים #9 / לינדה סו פארק טוב, מאחר וממש אין לי כח לכת... המשך לקרוא שין שין לפני 4 שנים ו-6 חודשים
43. זהירות: סופה - 39 רמזים #9 / לינדה סו פארק טוב, מאחר וממש אין לי כח לכת... המשך לקרוא קייסי ^&^-תולעת שבולעת ספרים- לפני 4 שנים ו-6 חודשים
44. זהירות: סופה - 39 רמזים #9 / לינדה סו פארק טוב, מאחר וממש אין לי כח לכת... המשך לקרוא no fear לפני 4 שנים ו-6 חודשים
45. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא יערה לפני 4 שנים ו-6 חודשים
46. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא חלבי לפני 4 שנים ו-6 חודשים
47. כנפיים - כנפיים #1 / אפרילין פייק מאוד לא מתאים לי לקרוא את הס... המשך לקרוא girl on fire לפני 4 שנים ו-6 חודשים
48. לב של דיו - לב של דיו #1 / קורנליה פונקה מדהים! זןכה ממני להרבה אהבה... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים ו-8 חודשים
49. עלובי החיים - קלסיקה במהדורה מחודשת / ויקטור הוגו ליד המבינים יותר מבינינו, ה... המשך לקרוא סמי לפני 4 שנים ו-8 חודשים
50. עלובי החיים - קלסיקה במהדורה מחודשת / ויקטור הוגו ליד המבינים יותר מבינינו, ה... המשך לקרוא fairy tale לפני 4 שנים ו-8 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ