ביקורת ספרותית על שנת הגנן מאת קארל צ'אפק
ספר בסדר

---

כמו השדון, גם אני קצת נבוכה. מתחילה מהסוף: עיצוב מעולה (של מיכאל גורדון), איורים מקסימים (של יוסף צ'אפק), תרגום משובח (של רות בונדי), והכתיבה המתוקה והחיננית של קארל צ'אפק. אבל הנושא, הנושא.. האם זאת אני? שתמיד טוענת שאין נושאים משעממים אלא רק מורים פחות טובים? אז כן, הנה אני אומרת את זה: השתעממתי מהספר הזה. אם אתם גננים אתם תמותו עליו, באמת: אני מכירה גננים שנשבעים בו, מזדהים איתו, ישנים איתו מתחת לכר. אבל מבחינתי הוא היה חמוד בעשרים העמודים הראשונים ומשם חוזר על עצמו לעייפה. וגם לא מצאתי שם את התובנות מאירות העיניים על טבע האדם.
מישהו כבר השווה אותו כאן ל"שלושה בסירה אחת", ספר שחזרתי אליו לאחרונה כי זכרתי אותו כקורע מצחוק. ויש בהשוואה הזאת מן האמת - ההומור של שניהם כבר לא. כאן זה צינור גינה מתפרע, שם זה כיסוי ברזנט לסירה - התיאורים האלה כבר לא מצחיקים כמו שפעם הצחיקו, ואני לא בטוחה למה. סלפסטיקי מדי? צפוי מדי?

» ביקורות נוספות של חמוטל
» ביקורות נוספות על שנת הגנן