ביקורת ספרותית על שנת הגנן מאת קארל צ'אפק
ספר טוב

---

אהבתי את הספר. אני מתחיל בספור נוסטלגי אישי . כילד סבי וסבתי גרו בבית פרטי ולבית חצר.
פעם בשבוע היה מגיע הגנן שמו היה ישראל. לוקח את הדופייה, ככה נקרא בפינו צינור ההשקיה באותם ימים משום שלצינור כידוע שתי פיות ומשקה את שיחי הוורדים, (שושנים) שריחם היה שונה משום מה מאלו של היום. או שחוש הריח שלי היה אז טוב יותר. גוזם את העצים. מטפל בשיחי הגדר הקוצניים. ואני אתו מסייע לו בעשייה ונהנה מאד מיחסו ומספוריו על עולם הצומח. אותו ישראל שהיה ייקה במוצאו הספיק להמלט מתופת, היה אגרונום במקצועו בוגר אוניברסיטה בברלין. גם חובב מוסיקה מושבע. עשה את העבודה כשילוב שבין רפואה אומנות ואדריכלות. הוא היה מגיע רכוב על אפניים כשעגלה מחוברת מאחוריהם. היה לו ציוד מושלם, נקי ומצוחצח וכל דבר במקומו.
נזכרתי בו כשקראתי את הספר של צ'אפק שהוא סופר נפלא. בספר ישנו שילוב של ידע רב ואהבה לצומח , חוש הומור, שכתב בוודאי צחק לעצמו על ההתעמקות בכל פרח , שיח וקוץ. שהצמיח בחצרו. נדמה לי שיש שם גם מעט רמזים פוליטיים בעיקר כשעוסק בצמחים -צמחי בר שמשום מה אינם נחשבים ולמרות זאת מצליחים בדרכם שלהם לחדור לגינה. כשמתאר שככל שהצמח עדין יותר כך נחשב יותר ומושקעת עבודה רבה בגידולו. שגם ב"עונות מתות" יש מה לעשות לטיפוח הגינה העתידית. שישנה קינאת חובבי גידול צמחים והיא בהחלט משפיע על תפקודם. לטוב ולרע. בהחלט ספר טוב משחרר אנרגיות חיוביות. מזכיר לי את הזן ואומנות הקשת, את ספר התה, ספרים שעוסקים כביכול בקטנות אבל אין זה כך. זו תורת חיים שלימה. פילוסופיה,
תפיסת עולם. כייף של ספר.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על שנת הגנן