ביקורת ספרותית על פרויקט רוזי - דון טילמן #1 מאת גרהם סימסיון
ספר בסדר

---

קלקלנים עוברים בדרך, נא לבלום ולבצע פניית פרסה חדה אם אתם לא מעוניינים לפגוש אותם. היציאה מסומנת בחץ ה"אחורה" בדפדפן שלכם. תודה!

אני לא בן אדם מסודר במיוחד (אבל אני מאוד אוהבת לסדר בלגן). אני לא תמיד מכינה את כל שיעורי הבית שלי ביום שבו אני מקבלת אותם, ולא תמיד משאירה את שולחן הכתיבה שלי בחדר ריק ומוכן ולעבודה, ולא תמיד זוכרת בעל פה את מערכת השעות שלי. אבל אני כן מאמינה שסדר עוזר במקרים מסוימים.

דון טילמן הוא אדם מסודר מאוד - מסודר מדי. הוציאו בבקשה את המדגש (מרקר. חידוש של האקדמיה.) הצהוב מהקלמר והדגישו את המילה מדי. הוא מארגן את ימיו בדיוק של דקות, וכל חריגה מהשגרה הקבועה מאוד מערערת את עולמו.
ובכן, דון יקירנו יוצא לחפש אישה. אלא שדון כבר מיואש לחלוטין משיטת החיפוש הישנה - כלומר, דייטים וכו' (אל תשאלו אותי. אני לא מבינה בזה. מבחינתי "דייט" זה מונח, לא אירוע.). מה עושה דון חובב הסדר? מנסח שאלון מדויק ומקיף, שבוחן את תכונות האישה שעונה עליו. תוצאת המבחן מעידה על רמת התאמתה לתפקיד בת הזוג של דון. תודו שזה פתרון מבריק מאוד, על הנייר (נא להדגיש "על הנייר". תודה.): בסך הכל צריך לתפוס כמה נשים שיענו על השאלון, לבדוק את השאלון ולמצוא את אהבת חייכם (או חייו של דון, בדוגמה שלעיל.).

כמו שאמרתי, אני מאמינה שסדר עוזר במקרים מסוימים, במיוחד כשצריך לארגן לא רק את הסביבה אלא גם את המחשבות. כשאני צריכה לסדר משהו שקשור באהבה, אני משתמשת בכלי יעיל לא פחות שפיתחתי ונקרא: תכנית-על. מכירים את הנבלים בסרטים, שתלויה להם מפה של העולם בחדר הפיקוד ובה נעוצים נעצים קטנטנים ואדומים במקומות חשובים? הנבלים תמיד מפתחים תכניות על אדירות היקפים שבדרך כלל עוסקות בהשתלטות על העולם. תכניות העל שלי מעט שונות ונבנות תוך התייעצות עם מיטב המומחים. לתכניות העל שלי יש מטרה, ציוד נחוץ, תאריכי הפעלה וסוף.

אז כן, ופה אני מדברת גם על הספר וגם על רגשותיי המסובכים כמתבגרת, תכניות על זה טוב ויפה. אלא שדון היקר שלנו נתקל בבעיה: הוא לא מוצא את האישה המושלמת, וכשהוא כן מוצא אותה, הוא לא נמשך אליה כלל. במקום זאת נכנסת לחייו בסערה רוזי, ברמנית ואישה-לא-מושלמת-על-פי-השאלון, וגורמת לדון לצאת משגרתו ולעזור לה לחפש את אביה הביולוגי (דון הוא פרופסור לגנטיקה).

והנה הביקורת העיקרית שלי על הספר, ובמידה רבה גם הקטילה המשמעותית ביותר: הספר הזה לא אמור להיות ספר, הוא אמור להיות קומדיה רומנטית הוליוודית סוג ב' שאני רואה ב-Hot FUN לפעמים.
ברצינות?! אתם רוצים להסביר לי שוב (נא להדגיש "שוב") שאהבה היא דבר לא הגיוני בעליל ואין טעם לנסות לשלוט בלב?!
מה זו הקלישאתיות הזו?! נכון, אני נערה מתבגרת, אני אמורה לאהוב את העניינים האלה, אני אמורה להגיד "כן, ממש אין טעם לשלוט בלב." (או כמו שאני נוהגת לומר: "הלב שלי דפוק." אני כמובן לא מתכוונת ללב הממשי שלי, אלא לזה המטאפורי שאחראי על ההתאהבויות המוזרות מאוד שלי.), אבל אין בספר הזה שום דבר מיוחד. אין לי בעיה עם קלישאות במינון נמוך, יש לי בעיה עם דברים נורמליים מדי.

נקודת המבט של דון אמורה להיות ייחודית, אנחנו אמורים להבין שהוא לוקה בתסמונת אספרגר. אני לא כל כך יודעת על תסמונת אספרגר, אבל אם נסתיר לרגע את העובדה הזו ונתייחס לדון בלי לדעת על התסמונת, נוכל לראות שהוא מתנהג קצת כמו ילד, או כמו הגיבור הקצת-טמבל של קומדיה רומנטית.
אני בטוחה שיכול להיות מרתק לקרוא ספר מנקודת מבט של לוקה בתסמונת אספרגר, אבל איכשהו יש לי תחושה שאפשר לכתוב את זה בצורה הרבה יותר עמוקה ולא לנצל את העניין כדי לבנות כזו עלילה קלישאתית (קישים זה טעים! אבל קלישאות משאירות טעם מתקתק מדי בפה, פיכסה.).
גם הדמויות האחרון לא עמוקות במיוחד ונראה שנבנו על פי תבניות שסופקו בחנות-לסופר-הממוצע. חברים טובים? צ'ק. חבר שהולך לו עם נשים ומתפנה לייעץ? צ'ק. ידידה שמסבירה הכל על נשים? צ'ק. מזכיר לכם משהו?

כשסיימתי לקרוא את הספר הרהרתי שוב בנחיצות תכניות העל שלי והלכתי לישון. כשקמתי בבוקר לא ממש זכרתי למה רציתי לפסול את תכניות העל שלי, ואמרתי לעצמי שזה סתם היה הלך רוח מוזר. עכשיו אני כבר לא ממש זוכרת את הספר והייתי צריכה לקרוא כמה עמודים לפני הביקורת כדי להיזכר.

לסיכום, נראה לי שזה אחד מהספרים שממש לא ראויים לכל הבאזז שהם יוצרים. זה ספר נחמד, לא רע, כיף להעביר איתו את הזמן, יודעים שהכל ייגמר בסדר (והתעלומה כל כך מופרכת, דרך אגב)...
קראתי ביקורות של אחרים וטובים פה באתר. אני לא הצלחתי למצוא בספר משהו מעבר לעלילה שטוחה מדי, גם אם היא כתובה נחמד. אני לא מצטערת שקראתי, אבל נראה לי שלא אמליץ לכם עליו בחום. יש לכם זמן? יש לכם חשק? אתם צריכים להעביר את הזמן? קחו את הספר הזה. אם אין לכם זמן אבל לא בא לכם לקרוא משהו כבד, אתם יכולים לקרוא.

שורה תחתונה, ולא רק מטאפורית: לא התלהבתי במיוחד.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על פרויקט רוזי - דון טילמן #1