ביקורת ספרותית על פרויקט רוזי - דון טילמן #1 מאת גרהם סימסיון
ספר מעולה

---

כולנו היינו פעם במצבים מביכים.לא ידענו איך לקרוא את הסיטואציה,והנה עשינו פדיחה חברתית ברמה קשה.בסוף כיתה י' הייתי במשלחת לגרמניה,חילופי נוער בין בתי ספר.אמרו לנו להביא תמונות ילדות שלנו,וערב אחד עשו מפגש של כולם יחד עם ההורים של המארחים,הציגו את תמונות הילדות על הלוח והיינו צריכים לזהות מי זה מי.אחרי שהתמונה זוהתה,בן הזוג ההופכי (מארח או אורח) היה צריך לתאר את חברו,מול כולם (כמה כבר אפשר לתאר מישהו שפגשתי לפני 3 ימים?).תארו לכם את המבוכה שלי כשגיליתי שכולם שמו תמונות ילדות שלהם מגילאים חמודים,יענו 6-7,ואני לעומת זאת לקחתי את זה לקיצוני ושמתי תמונה שלי מגיל חצי שנה,יושב בסל קל,כולי תפוח משומני ילדות.אוי הפדיחה.

דון טילמן הוא אסון מהלך.קלאמזי ברמות שלא שמעתי עליהם.פרופסור לגנטיקה שלא יודע להתנהג במצבים חברתיים.בעצם,העובדה שהוא סובל מאוטיזם מסוג אספרגר בכלל לא רלוונטית.באותה מידה הסופר היה יכול להשמיט עניין זה.העובדה הזו נותרה תעלומה מבחינתי עד סוף הספר,כי העובדה שדון סובל מאספרגר או סתם גאון עם חרדה חברתית,לא באמת תורמת לסיפור.בשני המקרים התגובה שלנו כקוראים זהה-"אוי דון...."

מההתחלה אפשר לדעת איך הסיפור ייגמר.הצצה לכריכה האחורית וכבר ידעתי את סוף הסיפור,אבל מה לעשות,יש לי לב חלש.הייתי חייב לסיים את הספר (ביום) רק כדי לוודא שדון הקלאמזי יזכה לאהבה.מקריאת התודות של הסופר (מנהג מגונה שלי),גיליתי שהספר זכה באיזה פרס ל"תסריט של קומדיה רומנטית".לקחו לי את המילים מהפה.באמת,שחושבים על זה,מדובר בקומדיה רומנטית בצורת ספר.אבל לא קומדיה רומנטית מהסוג הזול והסופר מעצבן.הרי כל הקומדיות הרומנטיות בנויות מאותה עלילה-בחור פוגש בחורה,יש מכשול,הקטע שהוא רודף אחריה בגלל שהוא מבין שהוא בעצם אוהב אותה,חיים באושר ועושר ובלה בלה בלה.היופי בספר הוא לא ברעיון,כי זה לא הרעיון הכי מקורי ששמעתי עליו.היופי הוא בכתיבה,במיומנות העדינה שהסופר שוזר קטעים משעשעים בלי שיראו מאולצים מדי.כולנו יודעים את המתכון,הסופר יודע את המתכון,אבל עדיין הוא לא פועל בדיוק לפי המתכון.משנה קצת פה ושם,רק כדי שנרגיש שזה משהו חדש.הרגשתי שאני קורא ספר שקראתי בעבר,אבל הכול חדש.כי תודו,עלילה בסגנון "הוא היה גבר מקובע ומתוכנן,לא ספונטני בעליל ומחושב בכל,עד שהוא פגש את רוזי ששינתה אצלו את הכול".הפרומו לסרט פשוט כותב את עצמו.מי שיחליט להפוך את הספר לסרט (מה שסביר להניח שיקרה מתישהו),לא יצטרך לעבוד קשה.הספר הוא בעצם תסריט (ואפילו כתוב שסימסיון כתב תסריטים בעבר).

מהמצב של הספר שקיבלתי מהספרייה,ספר שחוק לחלוטין,"אוזני חמור" לכל אורכו (תנו לחמורים לחיות ודי לפגוע להם באוזניים) וכל מיני פירורים מוזרים לאורך הספר (מה אנשים עושים בזמן שהם קוראים?!) רק מעידים עד כמה הספר מצליח.ובצדק.
בקיצור,אתנחתא קומית ומשעשעת שנקראת בשקיקה ובמהירות.עכשיו אני מצטער שסיימתי אותו כל כך מהר.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על פרויקט רוזי - דון טילמן #1